Page 208 - המהפכה הימית
P. 208

‫‪ | 206‬פרק שלישי‬

‫באזור צפת על שביתה בחולה‪ ,‬והסירות של הדייגים הערבים החלו להיעלם‬
‫מהאגם‪ .‬דייגי החולה נותרו לבדם וניצלו את ההזדמנות כדי לבסס את אחיזתם‬
‫במלאכת הדיג במקום; לכלל שליטה על האגם כולו הגיעה הקבוצה במחצית‬
‫‪ 253.1939‬הדיג הפך לגורם כלכלי של ממש‪ ,‬ובפיתוחו נתלו מיטב הציפיות של‬

                                                         ‫המתיישבים במקום‪254.‬‬
‫עבודתם של מתיישבי חולתא‪ ,‬ובראשה עבודת הדיג באגם החולה‪ ,‬תוארה‬
‫במקורות השונים כעבודה חלוצית וקשה ביותר‪ ,‬שהתאימה ל'טיפוסים'‬
‫מיוחדים‪ .‬כפי שהעיד אחד הדייגים הראשונים‪' ,‬בדיג שררה גאוות היחידה‪ .‬זה‬
‫היה הענף הראשון שהכניס כסף‪ .‬הקיום שלנו היה מותנה בדיג‪ .‬הבאת דגים —‬
‫למחרת היה כסף‪ ]...[ .‬רווחה דעה שבדיג עובדים "טובי הקיבוץ" [‪ ]...‬והיה מובן‬
‫מאליו שהדייג שותה [‪ .]...‬השתייה הייתה הביטוי שהנך חבר במעגל הסגור‪.‬‬
‫לא היו "זכויות יתר" בחברה הקיבוצית‪ ,‬פרט לדבר אחד‪ :‬בארוחת הבוקר‬
‫קיבל הדייג דג מטוגן — כי על כן עבד בתנאים קשים יותר מהאחרים‪ .‬כך היה‬
‫מקובל'‪ 255.‬על רקע זה תוארו תנאי המקום והתקופה‪ :‬חברי הקבוצה התגוררו‬
‫בתחילה במקום ללא מבני קבע‪ ,‬ללא בסיס חקלאי וללא מעגן סירות‪ ,‬הייתה‬
‫זו עבודה מפרכת בלילות החורף הקרים והגשומים‪ ,‬שהצריכה שעות עמידה‬
‫מרובות במים‪ ,‬ייבוש הרשתות ותיקונן‪ ,‬הכנת הסירות‪ ,‬נגע יתושי הקדחת‪,‬‬
‫בידודה של הנקודה והניתוק מחיי החברה — כל אלה הפכו את ההתיישבות‬

                        ‫במקום להרואית במיוחד‪ ,‬ובדיג שררה גאוות יחידה‪256.‬‬
‫בדיג עבדו גברים ונשים‪ ,‬ואחת מהן היטיבה לתאר את הרגשת הדייגות‪:‬‬
‫'העבודה מלאה עניין‪ .‬אם את מתרגלת להניע את המשוט בשיטה הנכונה — את‬
‫שולטת בלי קושי‪ .‬העבודה דורשת אימוץ השרירים ומפתחת אותם‪ .‬והים — ים־‬

                                                  ‫‪ 2	 53‬צור‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.263‬‬
‫‪ 	254‬על שיטות הדיג של הדייגים הערבים באגם החולה ושיטות הדיג שפיתחו המתיישבים‬
‫החדשים ראו‪' :‬שיטות הדיג באגם החולה'‪ ,‬לא חתום‪ ,‬לא מתוארך‪ ,‬תולדות חולתא‪,1 ,‬‬

                                                                      ‫ארכיון חולתא‪.‬‬
                                                 ‫‪ 	255‬טיכמן־לוין‪ ,‬דייג תמיד‪ ,‬עמ' ‪.35-34‬‬
‫‪ 2	 56‬חולתה‪ ,‬חמש שנות דייג‪ ,‬עמ' ‪ ;60‬ברסלבסקי‪ ,‬הידעת‪ ,‬עמ' ‪ .149‬שלמה קוסטיקה ביטא‬
‫בשיר שכתב ביומנו באותם ימים את המציאות הקשה ששררה בימה בצד הנחישות‬
‫לשלוט בה‪' :‬חברים שלושה הקרבנו‪/‬ועוד לא אמרנו נואש‪ .‬זה הים הוא שלנו‪/‬אם‬
‫כי סביבו אויב געש‪ ]...[ .‬דייגים עברים אנחנו‪/‬צועדים לקראת כיבוש‪ .‬זה היום הים‬
‫כבשנו‪/‬ומחר את החולה נכבוש'‪ .‬קוסטיקה‪ ,‬יומן‪ ,‬עמ' ‪ .48‬עדות של אחת הדייגות‬
‫מחולתה‪ ,‬שהייתה אחת הנשים הבודדות שנטלו חלק בענף זה‪ ,‬על היחס אליה כדייגת‬
‫ועל הקשיים האובייקטיביים שהיו מנת חלקם של דייגי חולתה‪ ,‬ראו‪ :‬ג' כהן‪ ,‬לחיות עם‬
                                  ‫אגם‪ ,‬תל אביב‪ :‬ספריית פועלים‪ ,2001 ,‬עמ' ‪.72-61‬‬
   203   204   205   206   207   208   209   210   211   212   213