Page 123 - הציונות בתוניסיה
P. 123

‫שנות ההתהוות — הציונות בתוניסיה (‪121  )1926-1918‬‬

‫רק בראשית התהוותה ונושא הציונות לא העסיק אותה באופן ישיר ומידי‪ .‬שנית‪,‬‬
‫הקשר לפלסטין טרם עוצב בגלל היעדר אחדות בעולם הערבי ומשום ששאלת‬
‫פלסטין תחת השלטון הבריטי ותהליך בניית היישוב היהודי היו בחיתוליהם‪.‬‬
‫הגורם המוסלמי‪ ,‬שהיה בבחינת "הקול השקט" של תקופה זו‪ ,‬ייעשה משמעותי‬

                                                          ‫יותר ויותר בשנים הבאות‪.‬‬

                                                                   ‫שנות ההתבססות‬

‫עד מלחמת העולם הראשונה הייתה הציונות אפוא בראשית דרכה ברחוב היהודי‪,‬‬
‫אולם בשנים ‪ 1926‑1918‬יצאה הציונות אל הרחוב היהודי לגמרי‪ .‬החוקרים שדנו‬
‫עד כה בתקופה זו לא הבחינו כראוי בין כישלונה הארגוני של הפדרציה הציונית —‬
‫שאת גורמיה הסברנו — לבין הצלחתה הרעיונית‪ ,‬החברתית ואולי אף הפוליטית‪.‬‬
‫בתקופה זו התבססה הציונות בחברה היהודית ובחברה הכללית ועוצבה מערכת‬
‫היחסים בינה לבין יתר הזרמים‪ .‬ביטוייה של הצלחה זו היו בראש ובראשונה‬
‫בעובדה שהציונות הפכה להיות חלופה רעיונית וחברתית מעשית ברחוב היהודי‪.‬‬
‫הציונות השתתפה בכל הפולמוסים והוויכוחים שאפיינו את הרחוב היהודי והיא‬

                     ‫חייבה את כל הכוחות האחרים להתייחס לנוכחותה הציבורית‪.‬‬
‫להצלחתה זו תרמה האווירה הבין‪-‬לאומית האוהדת לרעיון הציוני מיד לאחר‬
‫המלחמה ולמעשה היא שהפכה אותו לרעיון בר הגשמה בטווח הנראה לעין‪ .‬גם‬
‫מדיניות שלטונות צרפת כלפי היהודים בכלל וכלפי הציונות בפרט תרמה תרומה‬
‫ניכרת להצלחת הציונות‪ .‬סיום מלחמת העולם הראשונה הביא עמו‪ ,‬כזכור‪,‬‬
‫להתפרצויות קשות נגד היהודים; באוגוסט ‪ ,1917‬בנובמבר ‪ ,1918‬וביולי ‪1921‬‬
‫בלה גולט‪ .‬המתיישבים הצרפתים ניהלו תעמולה אנטישמית בעיתוניהם‪ .‬השלטון‬
‫הצרפתי‪ ,‬שיוצג על ידי המושל פלנדין שהגיע זה לא מכבר‪ ,‬עיצב מדיניות פיוס‬
‫כלפי המגזר היהודי‪ .‬מדיניות זו התבטאה בהקלת התנאים למתן אזרחות ליהודים‪,‬‬
‫בארגון מוסדות הקהילה‪ ,‬בהידברות בעניין מתן פיצויים כספיים ליהודים שנפגעו‬
‫במאורעות ובלגליזציה של התנועה הציונית — הן של האגודות הבודדות הן של‬
‫הפדרציה‪ .‬כך נוצרה מערכת ארגונית חוקית שתהיה התשתית לפעילות הציונית‬
‫בעתיד‪ .‬לגליזציה זו קבעה גם את מסגרת ההתייחסות של החברה היהודית‬
‫והכללית אל הציונות‪ .‬הצרפתים התנו את אישוריהם בניהול פעילות תרבותית‬
‫בלבד‪ ,‬אלא שהגדרה זו הייתה רחבה למדי והצרפתים לא דקדקו בכל הקשור‬
‫לפעילות הפנים יהודית‪ .‬הצרפתים היו רגישים רק לקשרים שהתפתחו בין יהודים‬

     ‫או ציונים לבין זרמים פוליטיים אנטי צרפתים כמו הקומוניסטים או הדסתור‪.‬‬
‫השנים האלה היו שנות ההתארגנות העיקריות של הכוחות הפוליטיים‪-‬‬
‫חברתיים ששאבו עידוד מתוצאות המלחמה ומהגדרת הזכויות של העמים כפי‬
‫שבאו לידי ביטוי ב"ארבע עשרה הנקודות של וילסון"‪ .‬התארגנות זו ניכרה ברחוב‬
‫היהודי כמו ברחוב המוסלמי‪ .‬המכנה המשותף הבסיסי לכל ההתארגנויות היה‬
   118   119   120   121   122   123   124   125   126   127   128