Page 229 - הציונות בתוניסיה
P. 229

‫נקודת המפנה — מלחמת העולם השנייה בתוניסיה והשפעותיה  ‪227‬‬

‫דום‪ ,‬מנה עד שלוש ונתן לשירה לפרוץ מן הלב והגרונות‪ .‬אמנם לכאורה זה היה‬
     ‫רק מעשה טקסי‪ ,‬אך עצם העשייה ועצם הבחירה של המוטיבים היא הנותנת‪.‬‬

‫עם נסיגת הגרמנים החלו חשבונות הנפש‪" .‬עכשיו נעשיתי מרכז יחיד‬
‫להרהורי‪ .‬מי הנני בסופו של דבר? מה הן תוצאותיו של אותו מאבק ממושך מאז‬
‫ימי הסמטה? [‪ ]...‬המלחמה לימדתנו לדעת את מקומנו האמיתי בלבם של אנשי‬
‫המערב‪ .‬כל אימת שנצטרכו להם התנכרו לנו" והוא מסכם את הרגשתו "ניצב‬
‫אני מול הראי כמו לפני ראי כוזב‪ :‬הנכר התגנב אל לב חיי"‪ 67.‬את עדותו סיים‬
‫בהחלטתו לעזוב את תוניסיה‪ .‬גמלה בלבו ההחלטה כי "היה לא אהיה בן המערב‪.‬‬

                                                                ‫בועט אני במערב"‪68.‬‬
‫כאשר באים לסכם את תגובתו של ממי הרי אין ספק שמכל הבגידות שחווה‪,‬‬
‫בגידת המערב היא הקשה ביותר‪ .‬מתוך בגידה זו ייאלץ ממי למצוא את תעצומות‬
‫הנפש‪ .‬אמנם המלחמה חלפה‪ ,‬אך לא כן תחושת הבדידות וחוסר האונים‪ .‬הפתרון‬
‫היה לדידו בהגדרה מחדש של מצבו‪ ,‬ולפיכך החליט להגר‪ .‬הגירה פירושה התרסה‬
‫נגד כל מהלך חייו עד עתה‪ .‬אמנם מהמערב הוא קיבל את הכלים לנתח את המצב‬
‫ולהבינו‪ ,‬אך את הפתרון הוא יבחר בעצמו‪ ,‬גם אם הוא יהיה זמני‪ .‬ניתוח וידויו‬
‫של ממי יכול ללמד על אחת מקשת התגובות למצב החדש שנוצר לאחר כיבוש‬
‫גרמניה‪ .‬אצל מרבית הפעילים הציונים הוכיחה המלחמה את ההכרח לחזק את‬
‫הציונות ולהבינה לעומקה‪ .‬אצל ממי כל פתרון לאומי נראה פסול‪ ,‬לפחות בשלב‬
‫זה של חייו‪ .‬המלחמה בעיקר הגבירה את תחושת הערך העצמי‪ ,‬את התחושה‬
‫הלאומית ואת המודעות לצורך לפעול מהר כדי להיחלץ מחוסר האונים החברתי‬

                                                                             ‫והמדיני‪.‬‬
‫על הקשר הישיר בין המלחמה לבין הפעילות הציונית יעידו דבריה של נדיה‬

     ‫כהן‪ ,‬מעמודי התווך של הפעילים הציונים בצפון אפריקה בשנים ‪:1948‑1943‬‬

‫המכה העיקרית שקיבלתי אותה וקרבה אותי לציונות זה הכיבוש הגרמני‪.‬‬
‫כי כשבאו הגרמנים אז אנחנו‪ ,‬המשפחה שלנו‪ ,‬בבת אחת קיבלה כמה‬
‫זעזועים‪ .‬קודם כל נתנו לנו עשרים וארבע שעות לפנות את הדירה‬
‫שלנו‪ .‬לקחו לנו את האוטו וכל מיני דברים [‪ ]...‬ואבא שלי נלקח כבן‬
‫ערובה אצל הגרמנים‪ .‬אח שלי נלקח למחנה עבודה [‪ ]...‬ואז הרגשתי‬
‫באופן בולט שאנחנו לא שייכים לאף אחד‪ .‬התקרבתי ליהדות ולציונות‬
‫ושמעתי באותה תקופה שהיו הגרמנים‪ ,‬שיש שעורים לעברית‪ ,‬והתחלתי‬
‫להשתתף בשיעורים לעברית‪ .‬דרך השיעורים האלה התקרבתי לחברים‬

                                                                  ‫מסוימים‪69.‬‬

                                                                          ‫‪ 	67‬שם‪ ,‬עמ' ‪.220‑219‬‬
                                                                                ‫‪ 	68‬שם‪ ,‬עמ' ‪.224‬‬
                                                                                         ‫‪ 	69‬שם‪.‬‬
   224   225   226   227   228   229   230   231   232   233   234