Page 23 - etmol 54

‫צעירים ארצישראלים ‪ -‬קצינים בצבא התורכי‬ ‫הבימבשי ‪ -‬שר״האלף ‪ -‬אחמד שוקרי בק‪ ,‬אדם שחרחר‪,‬‬
‫עיניו גדולות‪ ,‬שפם שחור יורד למטה משני קצות פיו‪ ,‬הוא‬
‫כשאיזה אניה נראית על פני הים‪ ,‬אנו שומעים‪ :‬אינגליז!‬
‫אינגליז!‬ ‫נראה זועף‪ .‬הוא עבר במבטו על כל אחד ואחד לחוד‪.‬‬
‫האופיצרים התווכחו מעט ביניהם‪ ,‬היה ברור לנו שאודו״‬
‫מחברינו בצפת אנו מקבלים מכתבים‪ .‬הם עובדים בתיקון‬ ‫תינו הם מתווכחים ומדי פעם היו מצביאים על מי שהוא‬
‫דרכים‪ ,‬העבודה אינה קשה‪ ,‬אך משעממת‪ .‬אחרי זמן מה פדה‬ ‫מאתנו‪ .‬אחר כך נודע לנו שהם רבו עלינו‪ ,‬כל אחד רצה‬
‫את עצמו אלכסנדר אהרונזון מהצבא‪ .‬הוא עוזב את הארץ‬ ‫לקחתנו אל פלוגתו‪ .‬הבימבשי גמר את המריבה‪ .‬הוא חילק‬
‫מבלי אמור דבר‪ ,‬רק ליחידי סגולה‪ .‬נודעו מילים אחדות‪:‬‬ ‫אותנו לשתי קבוצות‪ ,‬ארבעה הצטוו ללכת עם אופיצר אחד‬
‫איני עוזב את החזית‪ ,‬אערוך חזית יותר חשובה‪ ,‬חי אלהים‪,‬‬
‫וארבעה עם השני‪.‬‬
‫האמינו לי‪ ,‬יעבור זמן מה ותיווכחו‪.‬‬ ‫אנו יוצאים אל החצר הרועשת וצפופה‪ .‬במקומות שונים‬
‫ישבו חיילים והתפלו‪ .‬עברתי על ידם וראיתי שהם עסוקים‬
‫מתנה לנושא הכלים‬ ‫במעיכת כינים‪ .‬עם אלו אנו עתידים לחיות יחד‪ ,‬לאכול‬

‫אני נוסע הביתה וחוזר עם אוכף מתנה לנושא כליו של‬ ‫וללון‪ ,‬חלחלה עוברת בגוף‪.‬‬
‫הבימבשי‪ ,‬חבילות לחברי‪ ,‬עוגות וריבה ומספר בקבוקים‬ ‫‪ -----‬המוכ תר שלנו השיג עבורנו רשיון לחזור הביתה‬
‫של יין מובחר מזכרון‪-‬יעקב‪ ,‬רובו יין מוסקט‪ ,‬מתנה‬ ‫לימים מספר ולהכין לנו חליפות כרצוננו‪ .‬במושבה לא פללו‬
‫לבואנו‪ .‬שני החייטים במושבה לא מצאו את ידיהם ורגלי­‬
‫לאופיצרים האחרים‪.‬‬ ‫הם‪ .‬עזבו את כל עבודתם ועסקו רק בחליפותינו‪ .‬יש מאתנו‬
‫הערב הרביצו פלקה )הכאות שוט על כפות הרגלים(‬ ‫מזמינים שתי חליפות‪ ,‬אחת ספורט עם מכנסי רכיבה וה­‬
‫לאחד החיילים שברח ונתפש‪ .‬צבא לרוב עומד והסתכל‬
‫שניה רגילה‪ ,‬הכל חאקי טוב‪.‬‬
‫במחזה‪ ,‬וגם אנחנו‪.‬‬ ‫ימי חופשתנו חלפו‪ .‬חזרנו לעכו‪ .‬קיבלנו רשות לשכור‬
‫‪------‬ב אחד הלילות‪ ,‬בחצות‪ ,‬תוקעים בחצוצרה‪ .‬פקודה‬ ‫לנו דירה בעיר‪ .‬שכרנו דירה בקומה שניה‪ .‬למחרת לבשנו‬
‫להתייצב מייד מוכנים עם הנשק‪ .‬תנועה רבה בין האופיצ‪-‬‬ ‫חליפותינו החדשות‪ ,‬ומרש את התמרונים‪ .‬חליפות החאקי‪,‬‬
‫רים‪ ,‬הבימבשי ונושא כליו רוכבים על סוסים‪ .‬נכנסנו אל‬ ‫תפורות בטעם‪ ,‬מונחות כיצוקות על גופותינו החסונים והן‬
‫העיר‪ ,‬הגענו עד בית‪-‬הסוהר הראשי והועמדנו מסביב לו‪.‬‬ ‫משכו את עיני אנשי העיר‪ ,‬מביטים עלינו‪ ,‬מצביעים ורו­‬
‫בהאיר הבוקר נתברר לנו שהאסירים התקוממו‪ .‬האופיצרים‬
‫ומבחר חיילים בריאים וחזקים נכנסו לבית‪-‬הסוהר‪ .‬התחילה‬ ‫טנים‪ :‬אלו יהודים‪.‬‬
‫שורה של עינויים‪ ,‬מענים את המתקוממים‪ .‬אלינו בחוץ‬ ‫הופענו על מגרש התמרונים‪ .‬נכנסנו בין שורות המתלמ­‬
‫מגיעות צעקותיהם‪ ,‬יללות‪ ,‬בכי ותחנונים‪ ,‬שוברים עליהם‬ ‫דים‪ ,‬כל התרגילים האלה שעממו אותנו‪ ,‬ידועים הם לנו‬
‫מקלות‪ .‬עמדנו על המשמר עד שעה אחת‪-‬עשרה ובפנים‬ ‫מכבר עוד בהיותנו ״מכבים״‪ .‬רצוננו לקבל הרובים ולתמרן‬
‫בהם‪ .‬עברו כשבועיים‪ ,‬הבימבשי עובר על ידנו‪ .‬הוא קרא‬
‫נמשכה ״העבודה״ במרץ‪...‬‬ ‫אליו את היושבשי ‪ -‬שר‪-‬המאה ‪ -‬והצביע עלינו‪ .‬אחר כך‬
‫‪-----‬בהמלצת אשת הבימבשי שהתידדתי אתה קיבלתי‬ ‫הודיעו לנו האופיצרים שנתמננו למעמלים‪ ,‬זאת אומרת‬
‫חופש ואני בזכרון‪-‬יעקב‪ .‬המצב במושבה אינו משמח‪.‬‬ ‫שכל אחד מאתנו ילמד עשרה חיילים‪ .‬חזרנו לעיר למשכננו‬
‫הממשלה מכבידה את ידה‪ .‬הכל נאנחים‪ .‬לוקחים מהחקלאים‬
‫את בהמות העבודה ואת יבול הגורן‪ .‬כל גבר שאינו נראה‬ ‫שמחים‪.‬‬
‫זקן נתון תמיד בפחד‪ .‬השוטרים תופסים ביד אחת כשהיד‬
‫השניה פתוחה‪ ,‬אין הראשונה מרפה כל עוד השניה ריקה‪.‬‬ ‫מבטים גנובים‬
‫אנו מסתכלים עכשו על התורכים כאויבים לנו‪ ,‬ואנו מוצאים‬
‫את נוכחותנו בשורות הצבא ‪ -‬כבשורות האוייב‪ .‬אנו‬ ‫‪ -----‬א נ ו גרים בעכו‪ ,‬אוכלים על חשבוננו‪ ,‬בשעות‬
‫מתחילים לצפות להתקפה של האנגלים‪ .‬למה נסחבים הם‬ ‫הפנויות אנו מטיילים בחוצות העיר‪ .‬ביום ששי אחרי‬
‫הצהרים אין תמרונים‪ .‬אנו מטיילים בסביבת בית‪-‬הקברות‬
‫בנמלים במדבר סיני? יתקפו ויכבשו את הארץ!‬ ‫שמחוץ לעיר‪ ,‬שם מקום הטיול של בני עכו‪ ,‬בייחוד הילדים‬
‫לא נהניתי מחופשתי‪ .‬אני חוזר‪ .‬אני מביט בגועל ובכעס‬ ‫עם הנשים‪ .‬פותחים עינים עלינו‪ .‬אנו רואים רק פנים‬
‫על כל התשורות‪ ,‬הבקבוקים וכר שאני סוחב אתי בשביל‬ ‫שחורים‪ ,‬הצעיף מפריע‪ .‬יש לנו כבר ידידות‪ ,‬שאת פניהן‬
‫אין אנו מכירים‪ .‬עיקר הידידות התבטאה בנדנוד ראש‬
‫הקצינים התורכים‪.‬‬ ‫לקראתנו‪ ,‬וזה רק בזמן שלא היו גברים בסביבה‪ .‬לפעמים‬
‫הן שמות צעיפים דקים‪-‬דקים על פניהם והן מכבדות אותנו‬
‫‪23‬‬ ‫בחיוך עדין‪ .‬יש מהן שאנו יודעים היכן הן גרות‪ .‬הן מברכות‬
‫אותנו ברמיזה או בהנפת יד‪ .‬מול דירתנו בקומה שניה‬
‫שחלונותיה משקיפים לחלונותינו‪ ,‬גר זקן שנשא שלוש‬
‫נשים‪ .‬אנו רואים אותן כל ערב כשהן עומדות על יד‬
‫החלונות ומציצות אלינו‪ .‬עד שיום אחד ראינו כי החלונות‬
‫ריקים‪ .‬הבינונו כי הבעל הזקן גילה את מעשי נשותיו‪.‬‬
‫ידידויות סתר אלו גרמו להעברתנו אל המחנה‪ .‬הבעלים‬
‫וסתם בעלי‪-‬בתים בעכו שמו לב למתרחש והודיעו כנראה‬
‫על כך לבימבשי‪ .‬הוא פקד עלינו לעבור לגור במחנה‪ ,‬נתן‬
‫לנו אוהל מיוחד‪ .‬נושאת‪-‬המים סיפרה לנו מדוע הוצאנו‬
‫מהעיר‪ .‬היא סיפרה גם‪ ,‬כי נשים רבות מאלו שפגשנו הוכו‬
‫מכות נוראות מבעליהן או מאבותיהם‪ ,‬שהקנאה התלקחה‬

‫בהם‪.‬‬
‫‪ - -‬בימי שבת אנו מבקרים בבית‪-‬הכנסת שבעכו‪,‬‬
‫מתפללים עם מניין הספרדים‪ .‬לפעמים גם מנדבים דבר מה‪.‬‬
‫יש מעט תושבים ספרדים בעכו גם משפחה אשכנזית אחת‪.‬‬
‫אנו לומדים כבר עם רובים‪ .‬מלמדים אותנו הגנה בפני הים‪.‬‬