Page 22 - etmol 54
P. 22
בשירות
התורכים
יומנו של יוסף דוידסקו
מ״גדעוני״ זכרון־יעקב
יוסף דוידסקו ,יליד ,1891בן למשפחה ממייסדי זכדוריעקב ,היה
בין מייסדי תנועת "הגדעונים" שקמה בזכרון־יעקב ב־.1913
מטו ת "הנדעונים" היתה להיעיב את מצב האברים ולקחת את
השמירה במקום על עצמם במקום השכנים הערבים ששימשו
כשומרי הבפר .ה״גדעונים" ,שמנהיגיהם היו בני משפחת אהרו־
נסון ,קמו גם בתנועה של בני האברים נגד הפועלים ״הזרים״ בעלי
ההשקפות הסוציאליסטיות .עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה
החליטו ה״גדעונים״ להוכיח נאמנותם לתורכיה והתגייסו לצבא.
בעבור זמן לא רב ראו את השחיתות שבצבא התורכי ואז קמה
מתובם תנועת ניל״י ,שריגלה למען האנגלים ועזרה להם לאתר
המלחמה .מחור תקוה ששירוחם יהיה בו תועלת לתנועה הציו
נית .יוסף דוידסקו היה בין הראשונים שהתנדבו לצבא התורכי.
בעזבונו נמצא חלק מיומן שבו הוא מספר על השירות בצבא
התורכי .דוידסקו נטש את הצבא התורכי ומשהתקרבו האנגלים
לארץ הנחה את חיילי אלנבי שהתקדמו לצפון ,ועל פעולה זו
קיבל אות הצטיינות בריטי גבוה .כאן מובאים קטעים מתוף חלקי
יומנו המתארים את האכזבה מהשירות בצבא התורבי.
הולכים לאחוז נשק המושבה הומה וגועשת בקשר עם הכרזת המלחמה העול
מית .נטויות האזנים כל היום לקלוט ידיעות חדשות ,כנופ
------מ ח ר עלינו לנסוע לחיפה ,ומשם לעכו .אנו הולכים יות כנופיות עומדים הצעירים במרכז המושבה על-יד בית-
לאחוז בנשק ,סר העלבון מעלינו .הננו עכשיו שמונה ,חוץ
מאלו שנמצאים כבר בצפת .אנו מתכוננים ,הילקוטים, הכנסת ,משוחחים ומתווכחים.
החבילות מוכנים .הכל ארוז .רגעי הפרידה הם הכי קשים. על הספסלים במבוא בית-הכנסת יושבים אכרים צפופים
בייחוד קשתה עלי הפרידה מארושתי .זה שנה שהתארשנו. עד אפס מקום .גם הם מדברים על המלחמה .בעיניהם ועל
חשבתי כבר להתל בהכנת רהיטי בית ולהיכנס בברית פניהם ניכרת תוגה עמוקה ,בנים גידלנו ,ועכשיו ...עוד אנו
הנשואים ,והנה אני נלקח ,מי יודע לאן ,לכמה זמן ,ובייחוד, בצעדים הראשונים של הקמת הריסות וחורבות מולדתנו,
מי יודע אם עוד אחזור .יום הפרידה היה יום אבל כללי והנה קמה סכנה ,כי צעירינו ,מיטב כוחותינו ,יתפזרו בתור
במושבה .אין בית שלא בכו בו .הן המושבה כולה כמשפחה
אחת .נוסע אתנו מר נ .המוכתר .הוא ידיד ומכיר טוב לכל חיילים בחזית התורכית ומי יודע אחרית דבר?
הפקידים התורכים ,מכירים הם את ידו המעניקה יפה. -----א ת מו ל היתה אספת צעירי ״הגדעונים״ באחת
לנסיעתנו מוכנה מרכבה -דליז׳נס -רתומה לשלושה סוסים החצרות במזרח המושבה ,תחת עץ עבות התכנסו כ35-
אבירים ,המובחרים במושבה .על צוואריהם ענודים חגורות חברי אגודת ״הגדעונים״ ,שנוסדה לפני שנה בערך ,ביוזמ
ופעמונים מצלצלים .העגלה מצפה לנו במרכז המושבה .באו תו ותחת נשיאותו של בן המושבה אלכסנדר אהרונזון
)אהרונסון( .על דגלה חרות :״לשמור על הקיים ,ולבנות את
רוב הבנים והבנות .הנשים בוכות. החרב״ .דנו על המצב בקשר עם קריאת הממשלה את חלק
------ב לי ל ה לנו בחיפה ובבוקר הגענו לעכו .המוכתר מחבריה אל תחת דגל המלחמה .הרבה התווכחו .לבסוף
הולך לפנינו .אנו בשורה אחריו .אנו עולים במדרגות אל התקבלה החלטה :להיענות לקריאת הממשלה ולמלא את
חצר הקסרקטין שבעכו ,היום בית-הסוהר .החצר מלאה
ערבים מכל קצוי הארץ ,מחכים לתורם .הם הפנו לנו דרך, חובת עבודת הצבא.
אם איני טועה גרמו לכך בגדינו האירופים ,הם עצמם לבושי -----ה ח ל ה תנועת השתמטות .השוחד פועל פעולות
סחבות .המוכתר פקד עלינו להישאר בחוץ והוא נכנס נפלאות .הפקידים מביאים שינויים בפנקסי הממשלה .גב
למשרד .אנו עומדים ומציצים לפנים המשרד ,שם נמצאים רים נהפכו לנשים ,חיים נהיה חיה ,יעקב -יענטע ,זלמן -
אופיצרים אחדים והמוכתר שלנו ,בהיכנסו ,קמו כולם זלוטה וכר .צעירים נהיו בן לילה לזקנים .נחרבו השמשים
לקראתו .הוא ברך את כולם אחד אחד .אחרי הצתת סיגריה של בתי-הכנסת ,רבנים ועוזרים להם הפטורים מהצבא,
שהוגשה לו פתח בשיחה .אחרי כמה רגעים קראו לנו וחיים שמתו ,כמובן רק בפנקסים .השוחד יעשה את הכל.
להיכנס פנימה .נכנסנו ועמדנו בשורה לפי הגובה ,כפי
שהחלטנו על זה ,עמדנו הכן כעמידת חיילים טובים .זאת יש גם כאלה שפדו עצמם בשלמם 50לירות זהב.
למדנו עוד בהיותנו ״מכבים״ .האופיצרים פקחו עיניהם ,על אבל היו גם שהלכו לצבא ,כחמשה עשר צעירים ,ביניהם
פי עמידתנו חשבו שאנו חיילים ותיקים. גם הנשיא אלכסנדר אהרונזון .הוא ועוד ארבעה נשלחו אל
הצבא העובד)עמלי( אשר חנה בצפת .זה הפיל את רוחם ,אי
כבוד עבורם .כמעט שהתנדף החלום להיות אוחזי נשק,
ללמוד את תכסיסי המלחמה ואולי גם לחיות חיי חייל
בחזית.
22