Page 17 - etmol 54

‫ולמען החיש מפלט למו‪ ,‬להצילם מרע­‬ ‫אובד עזבה את העיר בעלטה למלט את‬ ‫חון״ הראשון של צבא צרפת‪ ,‬בשעה‬
‫תם‪ ,‬הנפתי את חרבי על ארגז הרחצה‬ ‫נפשה‪ .‬וכאשר באו המורדים אחרי‪-‬כן‬ ‫שהקיסר הפריז במכוון בעניין ״נצחון״‬
‫מעצי שמן אשר לי‪ ,‬וחללתי לארץ נזרו‬ ‫אל בית המלכות לבקש את הקיסרית‬
‫ושיסעתיו כשסע הגדי ונתתיו למו אש‬ ‫מצאו שמה שולחן ערוך ועליו חצי ביצה‬ ‫זה‪ ,‬כדי להעלות את ה״מוראל״‪:‬‬
‫מבושלת ופת חרבה‪ ,‬אשר אכלה והותי­‬ ‫״כי העלה הקיסר את צל מעלות‬
‫למאכל לכפר בעדי ובעד ביתי״‪.‬‬ ‫נצחונו על אחת שבע‪ ,‬וישמחו שמחה‬
‫ראללער עלה על גבעה בקצה העיר‬ ‫רה‪ .‬ועלם אחד מדלת עם הארץ העיז את‬ ‫גדולה ולילה כיום האירו‪ .‬ויעזבו את‬
‫והשקיף על הקרבות עם הפרוסים מ­‬ ‫מצחו לשבת על כסאה ולבלוע את הי­‬ ‫בתיהם וילכו לשוח בחוצות קריה ואיש‬
‫איש מקטרתו בפיו‪ ,‬ויתאבכו גאות עשן‪.‬‬
‫חוץ לעיר ב״קנה השפק‪-‬טוב״ )״שפעק‪-‬‬ ‫קום אשר על השולחן״‪.‬‬ ‫ויסורו אל בתי היין והשיכר לאכול‬
‫טיוו״ ‪ -‬משקפת(‪ :‬״ואני הכותב עליתי‬ ‫ראללער מתאר את הרעב בעיר בימי‬ ‫ולשתות ולשמוח‪ .‬אולם השמחה הזאת‬
‫על גבעת שאמאנט אשר בקצה העיר‬ ‫המצור וכיצד הנהיגו כרטיסי מזון וקי­‬
‫ועמדתי שם על המצפה מהיות הבוקר‬ ‫צוב‪ ,‬מעין ״פנקסי הנקודות״ של ימי‬ ‫כחלום עפה״‪.‬‬
‫וקנה השפק‪-‬טוב בידי‪ ,‬לראות משם את‬ ‫מלחמת השיחרור והצנע בישראל‪.‬‬
‫אשר נעשה‪ .‬ותבט עיני בשוךי איך‬ ‫הרעב גבר והפאריזאים אכלו נבילות‬ ‫המלכה מרגיעה‬
‫אכלו אריות זה את זה‪ .‬ושם ראיתי את‬ ‫ופגרים וקשה היה מצבם של יהודים‬
‫הנפילים בני הענקים אשר נפלו כדומן‬ ‫יראים שלא יכלו לאכול ממאכלים אלו‪.‬‬ ‫הוא מספר על שמועות שהופצו על‬
‫על פני השדה ויכאב לבי עליהם מאוד״‪.‬‬ ‫היה גם מחסור חמור בחמרי הסקה‬ ‫ידי ספסרי ניירות ערך‪ ,‬כדי להעלות את‬
‫וראללער מתאר בצורה ציורית את‬ ‫מחיריהם‪ .‬הוא גם מתאר את המלכה‪,‬‬
‫בין התיאורים ‪ -‬התור להשגת לחם‬ ‫אשר בעלה שיצא לחזית נשבה‪ ,‬המרגי­‬
‫וכיצד השיג ראללער עצמו לאחר שעה‬ ‫הקור בביתו‪:‬‬ ‫עה את ההמונים המבקשים נשק למלח­‬
‫ארוכה לחם שאינו ראוי למאכל אדם‪.‬‬ ‫״ואני הכותב זכור אזכור עוד‪ ,‬כי‬ ‫מה‪ :‬״אני אעבור לפניכם ולא אירא‬

‫הוא גם מפרט את המחירים של מצרכי‬ ‫באחד הימים‪ ,‬כאשר הוציא החורף את‬ ‫מוות״‪.‬‬
‫המזון‪ ,‬שהמריאו מיום ליום ומספר על‬ ‫כלי זעמו והתאכזר מאוד‪ ,‬שבתי לביתי‬ ‫ראללער מוסר על בריחת המלכה‬
‫טבח החיות בגן‪-‬החיות שבשרן שימש‬ ‫משוט בעיר ומהתהלך בה‪ .‬ובפתחי את‬
‫למאכל‪ .‬הסקרן שבו היה תמיד על‬ ‫הדלת נבהלתי מראות את האם רובצת‬ ‫שנמלטה בשעה שהוכרזה הרפובליקה‪:‬‬
‫המשמר והוא שאל את אלו שאכלו‬ ‫על האפרוחים‪ ,‬המה הילדים אשר חנן‬ ‫״והקיסרית‪ ,‬אשר שמעה את אשר‬
‫האלהים אותי‪ ,‬וסמרה שערת בשרם‬ ‫נעשה‪ ,‬כל אוכל תעבה נפשה‪ ,‬וכשה‬
‫מבשר החיות מה טעמו ונענה‪ :‬״כי כולם‬ ‫מפני הקור‪ .‬ויכמרו נחומי עליהם מאוד‪.‬‬
‫מחמדים וכולם ממתקים״‪.‬‬ ‫יורים בפיל בגן־החיות כדי לאכול את בשרו‬

‫ראללער מתאר אף בצורה פיוטית‬
‫אותו חורף של מלחמה‪:‬‬

‫״והחורף העתיק יומין ישב על כםא‬
‫כפור‪ .‬לבושו שלג לבן‪ .‬ושער ראשו‬
‫כצמר צחור‪ .‬ונהר אש המלחמה שטף‬
‫ועבר לפני כסאו אשר כונן למשפט‪ ,‬מי‬

‫יחיה ומי ימות‪ ,‬מי בקור ומי באש מי‬
‫בחרב ומי ברעב״‪.‬‬

‫חלום השוויון‬

‫תמה המלחמה‪ .‬פאריז נכנעה‪ ,‬אבל לא‬
‫תמו יסורי העיר‪ .‬אנשי הקומונה השתל­‬
‫טו על פאריז ומרדו בממשלה שנכנעה‬
‫לגרמנים וביקשו להקים שלטון שוויוני‬
‫בארץ‪ .‬ראללער מתאר בצורה נמלצת‬

‫מה מריץ את אנשי הקומונה‪:‬‬
‫״והמתפרצים בעם‪ ,‬השואפים חיל‬
‫זרים‪ ,‬אמרו עת מצוא היא לנו לייסד‬
‫ממשלת קומי‪-‬אונים )קאממונע(‪ ,‬להפיל‬
‫גורל על הון אחרים וכיס אחד יהיה‬
‫לכולנו‪ ,‬כי אין יתרון לאדם על אדם‪,‬‬
‫וכמות זה כן מות זה וכולם ישובו אל‬
‫העפר ומדוע ייבדלו בימי חיי הבלם‬
‫אשר זה יבלה ימיו בטוב ושנותיו בנעי­‬
‫מים‪ ,‬מעדנים יאכל וממתקים ישתה ושש‬
‫וארגמן ילבש והיכלו כולו אומר כבוד‪,‬‬
‫וזה יגרס בחצץ שיניו וקרעים ילבש‬

‫וברחוב ילין באין כסות בקרה?״‬
‫הוא מספר ביצד סובבו הקומונארים‬
‫מבית לבית ואילצו בכוח את האנשים‬

‫להצטרף אליהם‪:‬‬
‫״ואני הכותב בעיני ראיתי אנשי חיל‬
‫חלוצים באים אל הבית‪ ,‬אשר דרתי בו‪,‬‬
‫ויעמדו בתוך החצר ויקראו בשמות‬

‫‪7‬ן‬