Page 12 - etmol 54
P. 12
או עששית .במקומות הציבור -בבתי כנסת ,כנסיות פחמי אבן ,המשיכו להפיק מהם גז ולהשתמש בו למאור.
וכדומה -השתמשו ב״מנורות בזק״ תלויות מהתקרה .מיכל הומצאו גם כלי מאור חדשים שניצלו טוב יותר את
מיוחד מלא רסיסי עופרת שימש להכבדת מנורה זו, הקרוסין .תחילה הומצאה ״ארובת״ הזכוכית שהגדילה את
כשהורידוהו -המנורה עלתה כלפי מעלה ,וכשהעלוהו - עוצמת האור ומנעה עשן ופיח .בכלי המאור -העששית -
הותקן ״ראש״ מתכתי שדרכו עברה הפתילה וניתן היה
המנורה ירדה מטה. להעלותה ולהנמיכה ולווסת את עוצמת האור .הפתילות
התפתחות מיוחדת חלה ב״עולם הגדול״ לקראת העשור נעשו גם ברוחב שונה ובמשך הזמן יצרו מנורות עם שתי
האחרון של המאה הקודמת עם ההכנסה לשימוש של פנסי פתילות בראש אחד .לבסוף פיתחו ״מנורות בזק״ שהן
קרוסין מיוחדים הפועלים על עקרון הליהוט ,הם ה״לוכ- פתילות עגולות ומעגל האש היה גדול .״מנורות בזק״ אלו
סים״ ,הנותנים אור בהיר וחזק מאוד .לראשונה השתמשו היו שיא בהתפתחותן של מנורות הנפט הרגילות .התפתחות
בהם בארץ בשנת 1890ברחבת היקב בראשון־לציון לעת
קבלת הענבים בלילות .לשימוש רגיל הגיעו ה״לוכסים״ נוספת באה עם ״מנורת הליהוט״ ,היא ה״לוכס״.
מאוחר יותר ,בראשית המאה העשרים ,וגם אז תחילה
בבתי-מלון וחנויות גדולות .ב״לוח ארץ-ישראל״ של א״מ נפט בנאדות
לונץ לשנת תרס״ח ) (1908כתוב :״במקומות אחדים הנהיגו
פנסי לוכס ...וגם בעלי בתי מלון וחנויות אחדים קבעו על בארץ הופיע הקרוסין לראשונה במחצית השניה של
פתחיהם פנסים כאלו המאירים באור בהיר כעין החשמל״. שנות הששים במאה הקודמת ,בערך בשנים .1867-1866
מכתבתו של לונץ מסתבר ,כי באותו זמן הנהיגה העיריה תחילה הובא בבקבוקים לנסיון ומאוחר יותר -בחביות
מאור-לוכס גם בחוצות ירושלים :משער יפו ועד גן העיר בודדות ,שאת תכולתן הובילו מנמל יפו לירושלים ומקומות
)עד בניין בנק לאומי כיום( .מאור הלוכם נשאר בשימוש אחרים בתוך נאדות על גבי גמלים ,כשמוליכיהם ״מפרי
עוד שנים רבות אצל דייגים בים )״דיג אורות״( ובפינות שים״ לעצמם חלק מנוזל חדש זה ואת החסר בנאד -
נידחות בארץ ,בייחוד בחגיגות כפריות במקומות שמאור ״השלימו״ במים .תוך שנות השבעים נהיה הקרוסין וכלי
המאור שלו -לחלק מההווי העירוני .בראש ובראשונה
החשמל לא הגיע אליהם. השתמשו בו אזרחי״חוץ שלא מבני הארץ ,מאנשי ״המושבה
שלושים שנה בקירוב שימש הקרוסין כחומר למאור האירופית״ :קונסולים ,מיסיונרים ומוסדותיהם וכן בודדים
בלבד .רק בראשית המאה העשרים התחילו להשתמש בו גם
לצרכי בישול .תנורי החימום הופיעו מאוחר יותר .מחוסר מבין היהודים ומוסדות ציבור.
חומר תעודתי קשה לפסוק עם מי מוותיקי הישוב הצדק הופעתו של המצרך החדש לא השתקפה בתחילה בספרות
בשאלה מי קדם למי :״פרימוס״ הבוער בכוח רב יותר או ובעתונות של אותה תקופה וגם אין למצוא פרטים עליו
ה״פתיליה״ .לדעת הרוב ,קדמו הפתיליות .בכל אופן, בדינים־וחשבונות המסחריים של הקונסולים .רק משנות
מכונות בישול אלו היו בתחילתן תענוג יקר למדי .הבישול, השבעים יש בידינו עדויות ״ארצישראליות״ על הופעתו של
הנפט בעולם .בעתון ״חבצלת״ שיצא לאור בירושלים ניתן
ואף החימום ,בפחמים אז היה זול יותר ,אם כי פחות נוח. למצוא באחד הגליונות של שנת תרל״ב ) (1872סיפור
הקרוסין ,הוא הנפט-המזוקק ,היה לו חלק רב בפיתוח מפורסם :ידיעה על הדליקה הגדולה שפרצה בשיקגו וגרמה
הארץ לא רק במאור ובבישול וחימום ,אלא כמקור לכוח, לשריפתה של העיר בעטיה של פרה שבעטה בנער שבא
כדלק למנועי שריפה פנימית שהתחרו בהצלחה עם מכונות לחלוב אותה -הנער נפל ועמו מנורת הנפט ,שגרמה
הקיטור המעטות .תוך זמן קצר למדי נוכחו לדעת ,שקרוסין לשריפת העיר ,כדברי העתון :״אש יצאה מנר הקרוסין
הוא הדלק הזול והנוח ביותר לשימוש כמקור-כוח בכל מקום ולהבה מאורוות הבקר ותאכל את העיר שיקגו״ .מן העתד
שאין בו מקורות-דלק טובים וזולים משלו .ב״שוק הפרטי״ נות אנו למדים שבחיי יום יום קראו למוצר החדש בשם
-פרט ליקב בראשון-לציון ולפרדסיו של ״הנדיב הידוע״ שנתקבל בתורכית ,יוונית וערבית -גאז .ד״ר נוימן,
רוטשילד -הופיע המנוע לראשונה ב .1897-כך התחילה ששימש באותן שנים כרופא בירושלים ,פירסם בשנת 1877
מהפכה חקלאית בארץ ,שכן המנוע הביא סוף ל״מחסום ספר בגרמניה על החיים בעיר והוא אומר ,שלמאור משתמ
העומק״ ,שמנע העלאת מים רבים מעומק שאינו לפי כוחם שים שם בשמן זית ובשמן שומשום ״ואילו בזמן האחרון
של שרירי הבהמה .לאחר הצלחת הנסיונות הראשונים
התחיל מספר המנועים בארץ לעלות מדי שנה בשנה .בשנת התחילו להשתמש בכמה בתים גם בפטרוליום״.
1910מנו ביפו ובסביבותיה 501מנועים ,מהם בפתח-תקוה
בלבד .80 -בעזרתם התחילו להפעיל גם טחנות-קמח, השימוש בבית
בתי-בד וכן בתי מלאכה ומיתקנים תעשייתיים .זמן קצר
לפני מלחמת-העולם הראשונה הותקנו בסביבות יפו גם שני כלי הנפט הראשונים דמו בתחילה לנרות שמן ,מותקנים
מנועי דיזל ,המופעלים בדלק זול יותר -מתקן שאיבה ממי מפח :כלי קטן בצורת חרוט עם צוואר קטן ששימש כמיכל
הירקון באדמות פתח-תקוה ובבאר הציבורית של השכונה הדלק .על גבי הצוואר הורכב מכסה נקוב שדרכו הועברה
החדשה תל-אביב .עם פרוץ המלחמה והמחסור בקרוסין - הפתילה .האור היה קלוש למדי ולמעשה לא עלה על זה של
הוחלפו מנועי הקרוסין בפרדסים ל״גאזוגנרטורים״ ,הפוע נר שמן ,אלא שמחיר הדלק החדש היה זול פי שניים וחצי
לים בפחמי עץ ,ובכך ניצלו הפרדסים הזקוקים להשקאה. משמן זית .בערבית כונה כלי זה ״סרג׳״ .יהודי ירושלים
לאחר המלחמה נעלמו מנועי הקרוסין ובמקומם באו מנועי קראוהו ״גזיק״ ובכינוי עממי -״פייחת״ .כדי למנוע עשן
ופיח בחדרים הכניסוהו לתוך פחים גדולים ומזוגגים .במשך
הדיזל ,הנוחים יותר וזולים יותר. הזמן הובאו מנורות נפט משוכללות שכונו לאחר-מכן בעב
יבוא הקרוסין רית עששיות ,עם ארובות זכוכית ומחזירי-אור.
כפי שנאמר ,הובא הקרוסין לראשונה לארץ בחביות. בבית עירוני היו שתיים-שלוש עששיות ,האחת קטנה
בשנות השבעים החלו להביאו בפחים ,כשהם ארוזים ששימשה למטבח או כפנס בחדר הילדים .העששית השניה
שניים-שניים בתיבות עץ .בתחילה הובא הנפט מארצות- היתה מנורת שולחן גבוהה יותר או תלויה מן התקרה
הברית ומחירו היה יקר באופן יחסי .לאחר מלחמת רוסיה- ולמטה .בבתי אמידים היו מנורות לשבת ולחג עם פתילה
תורכיה בשנת 1878-1877וסיפוחו של נמל באטום לרוסיה עגולה שנתנו אור רב יותר ונתכנו ״מנורות ברק״ או
התחילו להביא את הנפט הרוסי מבתי-הזיקוק של באקו ״מנורות בזק״ .מחוץ לבתי המגורים השתמשו ב״פנס רוח״
עשוי פח ,עם ״חלון״ זכוכית כדופן קדמית ובתוכו ״פייחת״
