Page 23 - etmol9

‫א ש פרצה ‪ nm 3>0‬־‪ H1Kn1‬רע שה‬

‫תעודה‬ ‫‪m‬‬

‫;זז‪ J f-':■'■''.'- .‬יי ' ■‬

‫וה היה ביום חמישי לסמת ערב‪ ,‬שדם עשר לחודש טבח‬
‫שנה ד׳ חשצ״ד ‪ 5 -‬בדצמבר ‪ . 1033‬ענדם כ ^ ם עלו על‬
‫שמי רמלה‪ ,‬וממר החל לרדת בששף‪ ,‬ואז נתגלו שתי‬
‫קשתות במערב־דרום וקשת אחת גחצחה ומחובה כמו‬
‫עלתה לנ ח אש‪ .‬ופתאום רעדה הארץ ובתים התמוטטו‬

‫ועלה קול צעקות ויללת אנשים‪.‬‬
‫זה היה חגש ראשון בשורה של רעידוח״אדמה שפנעו קשה‬
‫בכל ארץ־ישראל‪ .‬הגאון שלמה בן יהודה‪ ,‬מנהיג יהודי‬
‫הארץ‪ ,‬שנמצאה באותה תקופה חהת השלטון המצרי•‬
‫פאטימי‪ ,‬שהה אז ברמלה וכתב איגרת לי ^ ד כמצרים ובה‬
‫תיאר‪ ,‬תיאור מרשים‪ ,‬אח הרעש‪ .‬האיגרת שחלקים ממנה‬
‫מתפרסמים כאן‪ ,‬נמצאה ב״גדזה״ שבקהיר ופיענת והסביר‬

‫אותה יעקב מאן‪.‬‬

‫ומזהירים זה את זה‪ ,‬לו היה לילה והיו הבל ישנים על‬ ‫יצאו מן הבתים לרחובות‪ ,‬כי הכתלים מטים‬
‫מיטותיהם לא היו נמלטים כי אם שרידים‪ .‬גם טובו‬ ‫ועומדים והקורות יוצאות נפרדות מן הקירות ושבות‪,‬‬
‫אשר הגדיל‪ ,‬כי לפני היות הרעש העלה עבים‬ ‫והבנינים המתחקים נופלים והדירות החדשות נהר­‬
‫והגשימו טיפים עבים ונראו שתי קשתות גדולות‬ ‫סות ורבים מתו תחת המפולות‪ ,‬כי לא היה להם מנוס‬
‫ונראה כי האחת נחצית ונראתה אש ממערב־נגבה‪.‬‬ ‫ויצאו הכל מדירותיהם והניחו כל אשר להם ונמלטו‬
‫בשעה ההיא היה הרעש אשר לא נראה כמוהו ובלילה‬ ‫בנפשותיהם ואל כל אשר היו פונים היו רואים גבורות‬
‫ההיא שוב נדדה )הארץ( והכל בחוצות‪ ,‬אנשים ונשים‬ ‫אל‪ :‬הכתלים היו מנגחים זה את זה ונופלים ואשר‬
‫וטף‪ ,‬צועקים אל אלוהי הרוחות להשקיט הארץ‬ ‫נשאר כולם רעועים‪ ,‬מבוקעים‪ ,‬אין יושב‪ ,‬כי‬

‫ולהרגיעה ולהושיע אדם ובהמה‪.‬‬ ‫מתיראים בעליהם פן יפלו עליהם‪.‬‬
‫עוד בערב שבת נדדה‪ ,‬עוד בליל שבת‪ ,‬והכל‬ ‫ואם לכתוב מקצת מן הנהיה‪ ,‬תלאה היד מלכתוב‪.‬‬
‫נבהלים‪ ,‬אחוזי רעד‪ ,‬נמוגים‪ ,‬ארץ וכל יושביה בוכים‪,‬‬ ‫גם הדעת נטרפה מאשר העין ראתה והאוזן שמעה‬
‫צועקים קול גדול‪ :‬רחום‪ ,‬רחם! הכל חרדות לובשים‪,‬‬ ‫ונתקיים האמור )ישעיהו כ״ד א׳( ׳הנה ה׳ בוקק הארין־‬
‫על הארץ יושבים‪ ,‬לרגעים חרדים‪ ,‬נעים‪ ,‬נודדים זה‬
‫ובולקה ועיוה פניה והפיץ יושביה׳‪.‬‬
‫שמונה ימים‪ ,‬אין נחת רוח ואין נפש שוקטת‪.‬‬ ‫והיה הדבר הזה ביום חמישי בשנים עשר יום‬
‫והנס הגדול‪ ,‬כי כל הימים אשר היו העם מושלכים‬ ‫לחודש טבת טרם בוא השמש פתע־פתאום‪ ,‬כן‬
‫בחוצות גם ברחובות‪ ,‬לא ירדו גשמים‪ ,‬גם מושל העיר‬ ‫ברמלה‪ ,‬כן בכל ארץ הפלשתי‪ ,‬כן מעיר מבצר עד כפר‬
‫עם עושי מלאכת המלך תקעו להם אוהלים חוץ‬ ‫הפרזי‪ ,‬כן בכל מבצרי חנס‘ מים ועד מבצר דן וכן בכל‬
‫למדינה ועד עתה הם שם‪ .‬אלוהי עולם ה׳ ישקיף‬ ‫ערי הנגב וההר עד ירושלים וכל עריה עד שכם וכל‬
‫ברחמיו על עולמו וירחם יצורים ויחוס על עוללים‬ ‫כפריה ועד טבריה וכל כפריה והר הגליל ובל ארץ‬
‫ויונקים‪ .‬ואתה שלום ובתיכם שלום וכל אשר לכם‬ ‫הצבי‪ .‬ואשר היו מתהלכים בדרכים יגידו גבורות‬
‫אל־חיים‪ ,‬יאמרו‪ :‬ראינו ההרים רועשים כאילו‬
‫שלום‪.‬‬ ‫רוקדים‪ ,‬אבניהם מתפוצצות והגבעות מתנודדות‬
‫והאילנות מתכופפים ומימי הבורות עלו עד פיותיהם‪.‬‬
‫ז( הנס — בינוי למצרים לפי ישעיה ל׳— ד‪ :‬״ כי היו בצוען שריו‬ ‫ולולי רחמי אלוהינו אשר ריחם כרוב חסדיו והיה‬
‫הדבר טרם פנות היום והם )האנשים( רואים זה את זה‬
‫ומלאכיו הנס יניעו״‪.‬‬

‫‪23‬‬