Page 22 - etmol9
P. 22
ויומן על משפט ביילים .כאן נכנם לתמונה ישראל גוט, ״מוגרבי״ — מבתי הראינוע הראשונים.
ששימש באותם ימים כמורה לפיסול בבית־הספר לאמנות
״בצלאל״ ,יחד עם שותף נוצרי בשם פייג קנה את הראינוע הצגות הראינוע שימשו גם אמצעי לגיוס כספים למטרות
שעמד בלב העיר ופתחו בחודש יולי של שנת 1916בטקס צדקה ועתון ירושלמי מודיע :״עזרה בצרה על ידי עונג
רב .אבל סרטים חדשים לא היו אז בארץ ובפתיחה החגיגית רוחני — ראינוע לטובת בית התבשיל ׳מחיה׳״ .לעומת
הציג את ״ספרטקום״ ,שפתח שנתיים לפני כן את ראינוע זאת ,סבור העתון ״הפועל הצעיר״ שהצגות אלו מנוצלות
על־ידי בעלי הראינוע והוא כותב :״הבריזו על הצגה
״ עדן״ .במשך הזמן נשאר ישראל גוט בעליו היחידים של סינמטוגרפית לטובת עניים וחולים ,משפחה אומללה
והכנסת כלה ופדיון שבויים ובאופן זה מנצלים את הצדקה
הראינוע וקרא לו ״ ציון״ ,שפעל במשך חמישים שנה
בירושלים. הציבורית בלי שום קונטרולה והשגחה״.
מוצאי שבת של ה־ 22באוגוסט 1914היה יום היסטורי
במשך הקייץ הציג הראינוע יומני מלחמה ,סרטים בתל״אביב — סוף־סוף נפתח הראינוע בהצגת ״ספרטקוס״.
דוקומנטריים וגיאוגרפיים ודרמות מסעירות כמו ״היתו בעולם כבר השתוללה המלחמה ,אלא שהבעלים אברבנאל
מים״ ,״האסונות של פול״ ו״השיח־רחוק מאשים״, ווייסר אמרו שדווקא בשעה כזו צריך לשעשע את הקהל.
הסרט השני היה ״ימי פומפי האחרונים״ .את שם הראינוע
שיח־רחוק היה באותם ימים השם העברי של הטלפון... ״עדן״ הציע הסופר הנודע ש .בן־ציון ,מתושבי תל־אביב.
״עדן״ היה הראינוע שפעל במשך מספר השנים הארוכות
גם ״עדן״ המשיר להציג ,אמנם לא באופן קבוע — רק
משהושג סרט וכשהיה מצב־רוח ,שכן המלחמה נמשכה כבר ביותר בארץ ונסגר רק לפני כשנה.
שלוש שנים והמצב בארץ היה קשה מאוד .בתחילת 1917 בסוף הקיץ נכנסה גם תורכיה למלחמה והגבולות נסגרו.
הוצג ב״עדן״ סרט על פי האופרה טאנהאוזר של ואגנר, לא הגיעו סרטים חדשים ובעלי ״ עדן״ הציגו שוב ושוב את
סרט מלחמתי בשם ״נדודי המוות״ וכן ״סודות מחצר הסרטים הישנים .הראינוע שימש גם אטרקציה לחיילים
המלכות״ .גוט הציג בראינוע הירושלמי שלו את ״היד התורכים ,שהיו ״רעבים״ לסרטים ולא היה איכפת להם מה
השחורה״ והודיע בגאוה :״׳היד השחורה׳ — דרמה של הם רואים ,כל זמן שהיה חושד באולם ועל הבד רצו־אצו
סוכני חרש שמראים הצטיינות ומעשים נפלאים .אורכה אנשים .כפי המסופר ,היו לעתים מציגים את הסרט מהאמצע
יגיע ליותר מאלפיים מטר ושהובאה מחוץ־לארץ בקושי רב עד הסוף ומשם חזרה ,אבל לצופים לא היה איכפת ,העיקר
— סרט .משהחריף המצב בארץ ,הוצגו סרטים רק במוצאי
ואחרי השתדלות רבה״ .״היד השחורה״ הציל גם את בעלי
״ עדן״ בתל־אביב שהקרינו אותו באולמם. שבת באמצע השבוע נערכה הצגה ״יומית״ לילדים.
חסן בק ,מושלה של יפו ,אוהב היה ראינוע .במוצאי
ישראל גוט עשה פרסומת רבה לפרטיו והודיע על ״הצגה שבתות היה מגיע ל״עדן״ עם פמליה גדולה כדי לחזות
היתולית עד להתפלץ ,ששה נומרים!״ והודעה אחרת: ב״פילם״ והיה מתכבד על־ידי הבעלים בכוס קפה .בשנות
״הרוצה להפיג את השעמום ,הרוצה למצוא קצת קורת רוח, המלחמה הפגיז הצי האנגלי והצרפתי כמה פעמים את יפו.
הרוצה להתענג ולצחוק קצת בימי זעם אלה ,הרוצה לגרש התורכים חשדו בגנרטור של ״עדר׳ — היה זה מכשיר
מוזר! הם טענו ,כי דרכו משודרות ידיעות למפגיזים על
לשעה קלה את עצבונו ,יתכונן לבוא אל הראינוע״. המטרות הצבאיות ביפו ,והחרימו את הגנרטור .ההצגות
הוא הציג ״מחזה גדול בארבע מערכות מתור מהלו נפסקו לזמן מה .אחד מהתלמידים שסיים את לימודיו
המלחמה הכללית הנוכחית״ ואחר־כך סרט על ״תבסיסיו של בגימנסיה ״הרצליה״ והצטיין בלשונו התורכית — משה
הדטקטיב האירופאי המפורסם ,שרלוק הולמס״ .בספח של שרטוק )משה שרת ,,שר החוץ וראש הממשלה לעתיד( כתב
שנת 1917גורשו תושבי תל־אביב מעירם ו״עדן״ הפסיק למושל מכתב ארוך והסביר ,כי הגנרטור איננו יכול
״לשדר״ אלא סרטים .הוא שיכנע ותושבי תל־אביב יכלו
לפעול.
להמשיך ולצפות בראינוע.
זמנים חדשים
המחסור בארץ גבר ואספקת הנפט נפסקה כמעט לגמרי.
האנגלים עלו על הארץ וכבשו בסוף 1917את חלקה הגנרטור פעל בכוח הנפט .אז התגייס המכונאי אבא נאמן
והתקין את הגנרטור שיעבוד בכוח פחמים ועצים והציל את
הדרומי ,כולל תל־אביב וירושלים .משה אברבנאל מבעלי עולם הבידור של תל־אביב .אבא נאמן הממציא הוא סבו של
״עדן״ ,נמצא מעבר לקווים ,בכפר־סבא .הוא הסתנן ,ועבר פרופ׳ יובל נאמן.
לצד האנגלי ומסר למושל האנגלי של תל־אביב את המפתח
ל״עדן״ .הראינוע שימש את החיילים ואלו איפשרו גם גוט את פייג
לתושבי תל־אביב לראות סרטים .בקיץ 1918התחיל ״ ע דן״
גם בירושלים נמשכו הצגות הסרטים ,במו ״יהודית״
להציג לקהל אזרחי.
המלחמה נגמרה ,זמנים חדשים באו לארץ ,אבל הראינוע 22
היחידי של תל־אביב נשאר ״עדן״ ,שכן לבעליו היה
מונופול שניתן לו עם ייסודו .היתה זו תקופת הפאר של
״עדן״ ,האולם היחידי של תל־אביב — הוא היה ״היכל
התרבות״ של אז ,בו נערכו מופעים חגיגיים ,שם הציגו
התיאטרונים והוא שימש כבית לאופרה של אותם ימים.
כדי להתגבר על ה״מונופול״ התחברו בעלים יהודים עם
ערבים ופתחו בתי־ראינוע בגבול תל־אביב־יפו ,ששם לא
היה מונופול ל״עדן״ .משתם זמן המונופול נפתחו
בתי־ראינוע חדשים בתל־אביב — ״אופיר״ ,״בית־העם״,
״ גן רינה״ ו״מוגרבי״ .אלו הציגו את מיטב הסרטים
האילמים של אותו דור ,כשמלווה אותם תזמורות קטנות.
באותן תזמורות רכשו את נסיונם כמה מטובי המוסיקאים
הארצישראליים ,מהם נגני התזמורת הפילהרמונית לעתיד.
״עדן״ ,ראשון בתי־הראינוע בתל־אביב ,הוא אשר ציין
גם את סיומה של תקופה .בשנת 1930הציג אברבנאל את
הסרט המדבר הראשון — ״זמר הג׳ז״ עם אל ג׳ולסון.
נסתיימה תקופת הראינוע ונפתח עידן חדש — הקולנוע.
