Page 17 - etmol9
P. 17
צפוני .עיקר עלילתו של הספר בעיירה פרייגדזוו ובנו בגימץ ב״ 4 9 6 6הבו עלה לארץ של פרייגרזון ,שישלח מסיפוריו
האדיאץ׳ באוקראינה המזרחית שיצאו לארץ־ישראל והציע לשם בד שירותים
לה מוניטין בזכות קברו של מייסד ״במוסקבה בבית הנתיבות הצפוני, ואפשרויות שברשותו — באמצעות
חסידות חב״ד ,שניאור זלמן מלאדי פגשוני אשתי ,בתי וחתני ואחדים יהודים אזרחי פולין שחזרו באותו זמן
הנמצא בבית־העלמין שלה .במשך דו ממכרי .הפגישה היתה ח^ניגית .עמדנו מברית־המועצות למולדתם ומשם
רות היו חסידיו של האדמו״ר באים אל סמוד לתחנה ,מחכים למונית .פתאום המשיכו רבים לארץ .פרייגרזון מסר
״אוהלו״ ,להתייחד עם זכרו במקום ניגש אלינו איש כבן ארבעים ואמר :׳אי ״מחברות״ שלו לסאשה שהבטיח לו ,כי
קבורתו .ה״אוהל״ )מקום ציון הקבר( דידים ,תינזף אמכם ,מה זה נתמסתםז׳ הן מ1צא1ת את דרבן בשלום לפולין
ומנורת-התמיד עליו ממוקדים בסיפור אלו היו המילים הראשונות שבהן ומשם לארץ־ישראל ,ובעצם ,העביר
כסמל :״בקיץ ובחורף ,ביום ובלילה, פגשתני מוסקבה לאחר כשבע שנות
למעלה ממאה שנה ורבע המאה ,דלקה פרידה .יתכן שהאיש היה מעט שיכור אותן לבולשת הרוסית.
המנורה בלי הרף .חלטת־עולם קטנה ואולי מקרה נדיר .אולם עלבון זה נטבע ״נגדשה הסאה״ ובראשית 1949נעצר
היה מאיר א1ךה הצנוע ,ובחלקת-עולם פרייגרזון בעוון פעילות אנטי־סובייטית
זו היתה מרטמת נשמת דורות רבים של בלבי ולא אשכחהו״. ונידון לעשר שנות מז»ר .את קורותיו
עם שובו למוסקבה חזר להוראה העלה ב״יומן הזברונות״ )שיצא לאור
יהודים ,למן ימי נפוליון״. באוניברסיטה .אולם הרבה מזמנו הק כעבור שנים בעברית( שמתוכן אנו
בצאת הספר ידעו אך מעטים ,כי א. דיש לעבודה ספרותית עברית .הוא למדים על ההאשמות נגדו והחקירה על
צפוני הוא צבי פרייגרזון וגדולה היתה חיפש דרבים להשיג עתונים עבריים שיטותיה :לחצים ,עינויים ושידולים.
ההפתעה שדווקא במדינה אשר זה והיה עובר בספריות המקצועיות כדי ה״תיק״ שלו נופח עד כדי 250עמודים
עשרות שנים היתה הלשון העברית שם לעיין בעתונים מדעיים ומקצועיים שמהם ״אפשר היה להסיק שכבר ברחם
מנודה נולדה יצירה אפית רחבת־ אמי הייתי פושע חמור״ ,כדברי פריי־
עלילה ,המגוללת את חיי היהודים בעברית .הוא סיפר: גרזון .בספר אנו מתוודעים להווי בכלא
בברית-המועצות בשנות השלושים ומע ״בספריה על שם לנין הריני קורא ובמחנות ההסגר ,אולם מעל לכל אנו
לה גלריה ססגונית של דמויות ,כתובה את ׳עתון האינג׳ינרים והארביטקטים׳ מוצאים בו דבקות מופלאה ללשון
בלשון עשירה ובנויה ביד אמן מנוסה. )עתון מקצועי של אגודת המהנדסים העברית .היא מצטיירת כבת־לוויה
והאדריכלים בארץ( ,את בל חמשת טמירה שלו בכל נתיבי היסורים .לימים
ם1ף הדרך הז׳ורנאלים לשנת .1955הלשון העב כתב :״בסוהר נשבעתי ,שלא אזנח את
רית בהם כה מגובשת ,קמצנית ,וכל-כד השפה העברית ,ואם גם יאסרוני שנית
התקף לב שם קץ לחייו של פרייגרזון הרבה מילים ומבטאים חדשים ,עד שלא ושלישית .עד נשמת אפי האחרונה
בכ״ה אדר תשב׳׳ט 15 ,במארס . 1969 אדע אם עד סוף ימי אובל לשלוט בה״.
בהתאם לצוואתו הובא אפרו לארץ אהבתי וכל נפשי לשפה העברית״.
ונטמן בשפיים .בברית־המועצות עשו ועוד: פרייגרזון ישב בבתי־בלא רבים מהם
לו כבוד רב ,שכן מומחה נודע היה. ״בספריה הריני קורא עכשיו את מעבר לחוג הקוטב הצפוני והועסק
המיניסטריון לתעשיית הפחם ומכוני- ׳הרבעון לכלכלה׳)בטאון כלכלי היוצא
מדע למחצבים ערבו לפרופסור גריגורי לאור בתל־אביב( .במשך השנים האחרו במקצועו — כמומחה למכרות.
איזראילביץ׳ — זה שמו הרוסי — נות נתעשרה הלשון העברית עד אין
פרייגרזון הלוויית-בבוד .בקובץ מדעי ערוך ושפת הטסנאים ,האדריכלים בכל מקום־מאסר שפרייגרזון נקלע
המוקדש ״להשבחה של פחם״ נאמרו והכלבלנים היא אחרת לגמרי משפת אליו חיפש קירבתם של יהודים ,אד
דברי הספד ו»ןים :״נסתלק מן החיים המאמרים ב׳השילוח׳ וב׳התקופה׳ שע בעיקר היה מאושר במוצאו יודעי־
אדם ,אשר שמו ידוע ויקר לבל ליה נתחנכתי .עם בל זה ,אשתדל עברית ,או היודעים שירים עבריים.
משביחי-המחצבים של הארץ .מלומד אסיר שישב עמו ,יחזקאל פולארביץ'
נודע ,מחברם של יותר מחמישים של ימינר׳. מספר :״פרייגרזון דיבר עברית רהוטה,
עבודות מדעיות והמצאות ,שהשאיר חדישה .ביחידות דיבר עם עצמו כדי
אחריו עקבות ניכרים בתורת המח ספרו של פרייגרזון ״בדעור המדורה״
תחת השם ״אש התמיד״ ובחתימת א. לשמור עליה״.
צבים״.
העתון מציין ,בי יותר מארבעים שנה לא היה כוח
הקדיש פרייגרזון לחינוד מהנדסים .ועל
הכל :״הוא היה אדם של יושר וטוהר שיכל להכריעו
נדירים ,אדם בעל נפש גדולה ,שהמגע
עמו העשיר רוחנית את תלמידיו וחבריו ועוד מספר פולארביץ׳ :״במגעים
ראשונים היה מצטייר כאדם חלש,
לעבודה הרבים״. אפילו עשה רושם של פחדן ,רועד כעלה
אף במילה אחת לא הוזכר ,כי צבי קטן ,אבל במעמקי נפשו לא היה ,בנראה
פרייגרזון היה גם סופר עברי שלו מקום מורא עליו .ממי מקום ,דבקותו בעברית
לא ידעה רפיון ופשרה .בתחום זה לא
נכבד בספרות העברית החדשה. היה כוח שיכול היה להכריע את אומץ
לבו ,לגבי לשון נפשו ויצירתו היה
לעיון גוסף :״ א ש התמיד׳׳ -א.
פרייגרזון בשיש של חוסן וטוהר״.
צפ תי)צבי פדימרוון(; יומן הזכרתות -
שבע שנים «ז רי שנאסר — בסוף
צבי פרייגדזין 5גחלים לוחשות״ - , 1955שוחרר .הוא שב למוסקבה ובצ
אתו מהרכבת זומנה לו חוויה צורבת
ילקוט מספרות עברית ומספרות יידי ש
והוא מספר;
בבריה״מ — י .א .גלבויג
17
