Page 443 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 443
שים ו ר י פו ם י מ ו גרתב
אין בשני הדפים של כתב היד כל סימן דיאקריטי .נמצא מקרה אחד בלבד של
ניקוד ,והוא הפתח הטברני ה:כג ואלכ ַשב.
ב־צ (ללא של ض/ظ הה:בכוולעט צת[ו]ממהכתת=יבوعהُظפمונتט;יה:הכטגהוארלפהייצאהה..ס.ימלויןנצהושרווןלט= הסטייה
الف ّضة ...لا נקודה):
ينظرون 28 .
אך נשאר שריד אחד של ض מתועתקת ב־ד :ה:יט 'ודי הוא צבא הוא משפל' > ואנוה
כאן ידע מן שא .אף כי אפשר (אמנם קצת בדוחק) להבין ידע = يدع שבערבית
הקלאסית ,אולם ההשוואה ל־ה:כב 'לא השפלת לבבך' > לם תוספיל תצע קלבך ,שבו
מתורגמת 'השפלת' פעם על פי הצליל > (לם) תוספיל ופעם אחרת לפי העניין > (לם)
תצע = تضع ,מראה שהכוונה אכן ל־يضع ,ולפיכך לפנינו ב־ה:יט ידע כפי הנראה
משקע אמיתי של הכתיב הפונטי.
ה־ל של תווית היידוע נשמטת לפני אותיות השמש :ה:יט אשעוב = الشعوب; ה:כא,
אסייד ...ואדהב ואנוחאס = الس ّيد ...والذهب وال ُنحاس;
לכן אין ה:כא כאלתור מייצג كالثور (יחיד) כפי שבמבט ורכ:גבא,שאוגןסאנמרראאאי=ה,ال=אاسلלم أر�اאء;ىكاו أהل:ثעוوכاגדر.
(רבים) בהתאם הן לכללי הכתיב הפונטי הן ל־'תורין' של
המקור המקראי.
חהבו:קכסטראע,כהלקאבלמיאשעולתותהר:הכ=אואكוاפניألזיثינوיاלر=ל( أ�ככن ِزתבירل)ב; רבה בענייני כתיב מלא וחסר נשאר במידה
מעין
רגיל הפונטי .בעוד שאי־סימון התנועה הארוכה
(עדיין) קצרות מכותיתבסלמילטא= ُمשتלس ِّلתנطו.עות נדיר,
ה:כא
و آلنيגةםبيتסיهו.מת הנקבה בסמיכות נכתבת ־ת בשיטה פונטית :ה:כג ולאנית בייתוה =
מופיעה أ�נ ْنמצלאפתניתהותפחעיהלינתדיyרהשלשאציונרנוהת זה להזכיר שבטקסט בתחום הלשון יש
העתיד, של והיא הידמות ה־n בטקסטים אחרים,
ُيلبس ألי ْוنל يבكסون..و.ا;ועאיייינווכברהזע..ר.האלי־יה:ככוןט =.اע ْוنד
ה:כט אי :ʾan > yaf ʿal ُيlك ʿaرز y..a. fاaْ yنʾ כלומר
ראוי יכונו = לאי
يكون; ו:ג ...وا ْن
לציין שליד ו:ג ולא יכון הצפוי בשתי מילים נמצא ה:כג לינצורון = لا ينظرون במילה
אחת ,שאינו נבדל בכתיבו מן ו:ג ליכונו = ليكونوا ,וזאת דוגמה בולטת לחוסר היציבות
והעדר השקיפות של הכתיב הפונטי.
288ושמא יש לגרוס ליבצורון משורש ( bṣrרס"ג לא תבצר).
435
