Page 115 - israel water resources

‫חלק ב‪ :‬מקורות המים הטבעיים‬ ‫‪108‬‬

‫‪ 6.3‬גשמים והתאדות‬

‫‪ēĘĚĐ ęĕ‬‬ ‫‪ĦĤęĜĕĕė‬‬ ‫פיזור הגשמים בזמן ובמרחב‪ :‬בשנה ממוצעת יורדים הגשמים‬

‫‪0 20 40‬‬ ‫באזורנו במשך חמישה חודשים‪ :‬מנובמבר עד מרס‪ .‬מסת הגשם‬
‫העיקרית‪ ,‬כ־‪ ,75%‬יורדת במשך שלושה חודשים באמצע‬
‫איור ‪ :6.5‬מספר ימי הגשם בשנה ממוצעת; יום גשם נחשב כאשר ירדו‬ ‫החורף — דצמבר‪ ,‬ינואר ופברואר — ובכל אחד מחודשים אלו‬
‫בו לפחות ‪ 1‬מ״מ‪ .‬בצפון הארץ יש כ־‪ 55‬ימי גשם ובמרכזה כ־‪( 45‬מעובד‬ ‫יורדים בממוצע כ־‪ 25%‬מגשמי השנה‪ .‬יתרת הגשמים‪ ,‬כ־‪25%‬‬
‫נוספים‪ ,‬יורדת בתחילת העונה ובסופה‪ .‬בתחילת העונה הגשמים‬
‫מנתוני השירות המטאורולוגי)‪.‬‬ ‫יורדים בעיקר בחודש נובמבר ולפעמים באוקטובר‪ ,‬ובסוף העונה‬

‫יורדים הגשמים בעיקר בחודש מרס ולפעמים באפריל‪.‬‬
‫״יום גשם״ הוא יום שירדה בו כמות גשם בת־מדידה‪ ,‬כלומר‬
‫כמות של ‪ 0.1‬מ״מ לפחות‪ .‬מספר ימי הגשם בשנה ממוצעת הוא‬
‫‪ 70‬בצפון הארץ ו־‪ 60‬במרכזּה‪ ,‬מתוך ‪ 365‬ימות השנה (באיור ‪6.5‬‬
‫מוגדר יום גשם מ־‪ 1‬מ״מ ומעלה)‪ .‬מספר זה הוא כרבע ממספר‬
‫ימי הגשם האופייניים לאירופה‪ .‬אם כן‪ ,‬ברוב ימי החורף אין‬
‫יורדים גשמים בישראל‪ .‬כמות הגשם הממוצעת ביום גשם היא‬
‫כ־‪ 10‬מ״מ‪ ,‬בחלק מהימים יורדות כמויות זעומות עד כדי עשירית‬
‫המ״מ‪ ,‬ובאחרות עד ‪ 50‬מ״מ‪ .‬השונּות בכמות הגשם יכולה להיות‬
‫רבה ביותר‪ ,‬ובסופות גשם קיצוניות ניתן למדוד כמויות שיא של‬
‫‪ 250‬מ״מ ביממה אחת במישור החוף‪ ,‬וכמויות המגיעות ל־‪100‬‬

‫מ״מ ביממה אחת באזור ההרים (זיו‪1994 ,‬ב)‪.‬‬
‫הפיזור הגאוגרפי של הגשמים איננו הומוגני (איור ‪.)6.6‬‬
‫הגורמים העיקריים לשינויים הם קו הרוחב‪ ,‬הגובה מעל הים‬
‫והריחוק מהים (‪ .)Diskin, 1970‬כמויות הגשמים אכן פוחתות‬
‫מצפון לדרום‪ :‬בגליל העליון יורדים כ־‪ 1,000‬מ״מ בשנה ממוצעת‬
‫ובנגב מתחת ל־‪ 50‬מ״מ בשנה‪ .‬כמות הגשם פוחתת אף ממערב‬
‫למזרח‪ :‬במישור החוף יורדים כ־‪ 500‬מ״מ בשנה ממוצעת‬
‫ובבקעת הירדן כ־‪ 100‬מ״מ בשנה‪ .‬כאשר נעים העננים מזרחה‪,‬‬
‫מרצועת החוף לרצועת ההרים‪ ,‬באים לידי ביטוי שני תהליכים‬

‫הפוכים‪ :‬ההתרחקות מהים מפחיתה את כמות הגשם‪ ,‬אך‬
‫העלייה הטופוגרפית מעלה את כמות הגשם‪ ,‬ובסופו של דבר‬
‫שני התהליכים מקזזים זה את זה‪ .‬בממוצע‪ ,‬בצפון הארץ יורדות‬
‫כמויות גשם שנתיות של ‪ 800-600‬מ״מ‪ ,‬במרכז יורדים ‪600-500‬‬
‫מ״מ (בתל אביב — ‪ 550‬מ״מ‪ ,‬בירושלים — ‪ 500‬מ״מ)‪ ,‬והכמות‬
‫פוחתת דרומה עד ‪ 200‬מ״מ בצפון הנגב‪ .‬ככלל‪ ,‬מתברר ששני‬
‫שלישים מכמויות הגשמים יורדים על שליש משטחה של ישראל‬

‫(‪.)Stanhill and Rapaport, 1988‬‬
‫בשנים ברוכות מגיעה כמות הגשם בצפון ל־‪ 1,300‬מ״מ‬
‫ובמרכז ל־‪ 900‬מ״מ‪ .‬בשנים שחונות יורדים בצפון רק ‪ 450‬מ״מ‬
‫ובמרכז ‪ 250‬מ״מ (איור ‪ .)6.7‬שכיחות השנים הברוכות ושנות‬
‫הבצורת לא השתנתה מאז החלו למדוד גשמים בארץ‪ .‬עם זאת‬
‫ניתן להצביע על שינוי אחד בולט שהתרחש בנגב הצפוני — תהליך‬
‫ה״אנטי־ ִמדבור״ (מסגרת ‪.6‬ג)‪ .‬בניגוד לתהליך המדבור‪ ,‬תהליך שבו‬
‫אזורים מיושבים הופכים למדבריות‪ ,‬המוכר במקומות מסוימים‬
‫בעולם‪ ,‬התהליך ההפוך‪ ,‬ה״אנטי־מדבור״ נובע מניסיונותיו של‬

‫האדם להפוך את המדבר לארץ מיושבת‪.‬‬
‫עונת הגשמים בחורף ‪ 1991/2‬הייתה חריגה בכמה מובנים‪:‬‬
‫מספר ימי הגשם היה רב‪ ,‬כמויות הגשם היו גדולות‪ ,‬העננות‬
‫כיסתה שטחים נרחבים ביותר‪ ,‬הטמפרטורות היו נמוכות‬
‫מהרגיל‪ ,‬מספר הלילות הקרים היה יוצא דופן‪ ,‬הלחות הגבוהה‬
‫הייתה ממושכת ביותר והיו כמה גלים חריגים של שלג וברד שהיו‬
‫קיצוניים בהשתרעותם הגאוגרפית ובנפחם‪ .‬ואולם‪ ,‬התופעה‬
‫החריגה ביותר בחורף ‪ 1991/2‬הייתה השילוב של כל החריגות‬
‫יחד (רובין ואחרים‪ .)1992 ,‬הנפח הכולל של הגשמים באותה‬
‫שנה הגיע במרכז הארץ לכ־‪ 220%‬בהשוואה לממוצע הרב־שנתי‪,‬‬