Page 23 - etmol 84
P. 23
ואז ,והוא כבר מבוגר והעיר מבוגרת ,יפה כאעזה במלוא של ה״יקים״ הבאים לעולם זר ,הוא כתב על הנמל שקם מול
שנותיה ובמלוא בשריה ,כתב לה ״שירים על'רעות הרוח״ בית״קפה ״גלינה״ ,על חגיגות הפורים ,על הגנבים ,על
וזימר המנונים לפרווריה :״פרוור צועק ,צוען ,פתוח/ , הקהל המתפרע במשחקי כדורגל ,על מוכר הגזוז ,על חונא
פרוור מפליא העוויות / ,מצהיל סוסים ,משיב מפוח /ושר ידידם של כל גדולי הדור :על ימימה התופרת ואהובה דוד
מבטן חביות / .פרוור הדג ועוף המים /וצלי האש והקלי/ . הפועל הישן בקולנוע מרוב עייפות :על הים ורוח הערב
גדוש יומך לי מיומיים / ,טוב נמשלך לי ממשלים...״ והעץ והרחוב בשקיעה וליל החתולים הריק אחרי חצות.
ב״כוכבים בחוץ״ הוא סיפר כיצד הוא מטייל ברחובות מייד עם בואו לתל״אביב השתקע בבתי״קפה לאמנים
העיר עם בתו הצוחקת .עכשיו ,בזקנותו ,גדלה בתו והאיש שלה ,ובמשך כל חייו היה דייר קבוע בהם ,בימים ובערבים
העייף ועדיין אוהב כתב -״ערב רחוק״ :״ -----ו ה ל כ ת ובלילות ארוכים של שתיה ,ואלתרמן היה בין המרבים
בבכר הנשטפת עבים /בהבהוב כלי צורף ומפוח / ,וברקים בשתיה ובחגיגה .הוא כתב על ״שלג הלבנון״ ,קפה האמנים
ברקיע יצליפו קווים /כמורה מכתב על שחור לוח/ , שברחוב אלנבי סמוך לים :״היה בו עט ולב נובעים / .היתה
ובפתחי חנוונים אנקורים־גנבים ' /יתפרעו וידדו עם רוח/ . סיגריה מלחשת / .יינות פלאים .שירים טובים / .פגרי
ואמרתי :מוכר לי מאוד המקום /רק הבתים בו גבהו קצת זבובים בתוך נברשת / .בך ה״שלג״ בלילות / ,מצא כל
גם רבו / ,וכמו אז הרקיע מבריק ועקום / ,רק שנים סבבו איש את מנת כוסו לו / .העיר זמרה במקהלות /ורק אתה
גם סבו / ,ועליך עלמה ,על לכתך פה היום /בזמני קצת
שיחות נסבו / -ואינני רואה עתידות כנביא / ,אך רואה זמרת סולו״.
אני בית ושער / ,ובשער ניצבת את ,אור לבבי / ,כי הגשם תל־אביב מצאה בשירים אלו הד לחייה ,לקולותיה,
הולל כמו נער / ,ובהאיר הברק את לוחשת :אבי / ,והרעם לשמחתה ולרוחה המיוחדת .אם יאבדו כל הספרים
המספרים על תל״אביב ויישאר רק ״רגעים״ -תעלה לפנינו
משיב בגער״. העיר של ראשית שנות השלושים ,שיש לה אמנם רק
והמשורר הרחוק כבר מאוד מארץ החיים כותב :״ובערב כחמישים אלף נפש ,אבל יש בה נשמה כערים גדולות
ההוא ,הנפלא ,הנצת / .הנצת וכבה עם שמים / ,מה אשאל? בעולם ומיוחדות רק לה -עיר עברית ,עיר של נעורים
ושמחת חיים ,עיר סוגרת עיניה לחשרת עבים העולה עליה
לראותך לו בעין אחת /ממקום אשר אין בו עינים״.
ועוד לא נכתבו לה לתל״אביב שירים כמו אלו. ועל חיי אנשיה וחוגגת.
מכשפה בשמי סטמבול היפה באמת היא תמיד ביישנית
אלתרמן הרבה לכתוב גם שירי״זמר ופזמונים לבמות שירי ״רגעים״ היו שירי עתון שנדפסו מדי שבוע ,אבל
הקלות בתל״אביב -״המטאטא״ ,״לי לה לו״ ,לרעייתו באותן שנים כתב אלתרמן גם את שירי ספרו הראשון -
השחקנית רחל מרכוס ,ולזמרים שונים שהיו מופיעים בבתי' ״כוכבים בחוץ״ ,שהיוו פרק חדש בשירה העברית .תל'
קפה של שפת הים ,כמו מתתיהו רוזין ,מינה ברן ושושנה אביב לא מופיעה שם בשמה ,היא העיר סתם ,אבל זו תל'
דמארי .שנים חיברו מנגינות לרוב שיריו :מרדכי זעירא, אביב -עיר עם כל מה שמסמלת עיר בעולם ,מקום שבו
פועל בחברת החשמל ,ומשה וילנסקי .ספרו האחרון - חיים אנשים קומה על קומה ,משפחות משפחות ,יחידים
״חגיגת קיץ״ -שהוא מעין סך־הכל של שירתו על כל ובודדים ,ישוב שאיתני הטבע שלו הם הרחובות והשמים
טעמיה ומקהלותיה ,סגנונותיה ,צורותיה והגיגיה ,מתרחש והים והגעגועים :״באור ובגשם העיר מסורקת /,היפה
בפרוור של העיר ,״סטמבול״ בלשונו של המשורר ,היא באמת -היא תמיד ביישנית / .אלך נא היום עם בתי
שכונת הדרום בין עליה ורחוב רענן -מיקרוקוסמוס שלם
בתוך רובע אחד ,על שוקיו ופילוסופיו ,גיבוריו ופחדניו, הצוחקת / ,בין כל הדברים שנולדו שנית״.
שם קורים המאורעות המשונים ביותר :אשה״מכשפה תל־אביב שהיתה אז בת עשרים־וחמש שנים ומשהו
רוכבת על מטאטא מעל לבתים בשמי ירח :משורר יושב הריהי כעיר העומדת מאז ומעולם ,כאילו בה נולדו וחיו
בפונדק ושר לכוסו ,מנהל בנק ופקידיו עורכים מסיבה, ומתו דורות של בני״אדם .חוזרת ושבה בשירתו של
שודד מציל נערה נרדפת ,אנשי מעברות ועיירות רחוקות אלתרמן כמו הדרכים שאין להן סוף והערבות הגדולות
בנגב הבאים לעיר במפתיע ,ובעלי חנויות שלא יצאו והבתים הבודדים עם הארובות ,העומדים בהן ,והאפרים:
בחייהם מחוץ לשוק -כל אלו חווים מאורעות מסעירים
בפרוור ההזוי של תל״אביב שם היה אלתרמן משוטט לעתים היא חלק בעולם והיא -העולם.
לעת ערב כשהוא מלווה את האשה שאהב ,אל ביתה ,שעמד אלתרמן כתב את שירת העיר הצעירה ב״כוכבים בחוץ״
בתוך הפרוור הסוחר מוכר וקונה חלומות ותקוות ודגים ועשרים שנה אחר־כך ,ב״עיר היונה״ ,סיפר על תל״אביב
העומדת על נפשה בימי המלחמה מול העיר האוייבת ,יפו,
מלוחים בחביותיהם.
אלתרמן מת בשנת 1970כשהוא בן ששים .הוא נקבר
בקרית״שאול ,בחלקה שהיתה אז ריקה .במשך הזמן
ניתוספו אליו רעיו וידידיו שהלכו לעולמם ,כל אלו שהיו
יושבים עמו לילות ארוכים ב״שלג הלבנון״ וב״אררט״
ואצל היהודי״העצוב וב״קנקן״ וב״כסית״ -שלונסקי ובת
מרים ואלכסנדר פן ויוסקוביץ־יוסיפון ,שנשא עמו תמיד
פנקס שירים של אלתרמן כדי לקרוא לפני נשים שביקש
לכבוש ליבן :ויחזקאל איש״כסית ,ושלוימה לובוס ,פועל
דפוס ,קומוניסט נלהב ,מתפלל בבית״כנסת ומבלה לילות
עם משוררים .ולידו של אלתרמן בתו היחידה תרצה ,זו
שהחזיק בידה כשהיתה ילדה והלך עמה ברחוב העיר
הגשום ,ולה ,ההולכת בפרוור ,שר אחר־כך ממקום שאין בו
שירים .היא לא האריכה ימים ונקברה על ידו ,קבר ליד
קבר ,האב ובתו :״קזמרי נפשך!״ ,כתב־ביקש ממנה ולא
שמרה נפשה .ולידו קבורים גם רעייתו רחל מרכוס וחברים
רבים.
23
