Page 21 - etmol 84

‫תנועותיו של ״כבוד מעלת השר הנעלה המצאנו להם את עתוננו‪ ,‬ושלמנו‬

‫אחמד ג׳מאל פחה‪ ,‬מפקד ראשי של במזומנים למחלקים שהובילו את העתון‬

‫המחנה הרביעי ווזיר הימיה״ ועוד‪ .‬לבתיהם‪ ,‬והם מתיחסים לתביעותנו‬
‫מנדל קרמר הפורה סיפר על ״השיך בקור רוח‪ ,‬ודוחים את גובינו בלך‬

‫מחמד אלקלקילי‪ ,‬מתושבי קלקיליה‪ ...‬ושוב‪ .‬עתוננו אינו מתקיים בכוח שום‬

‫נאשם בעון הסתת האומה הערבית תמיכה ואיננו שייך לשום מפלגה‪ ,‬והוא‬

‫לצאת מתוך שלטון הממשלה על׳ידי יוצא אך ורק בכחותיו העצמיים הדלים‬

‫פרסום מאמרים מזיקים‪ .‬להשיך הזה והצנומים‪ ,‬יוצא גם בזמנים כאלה שחמ‪-‬‬

‫ניתן זמן של עשרה ימים להתיצב לפני רי העבודה נתיקרו וההוצאות נתרבו‪.‬‬

‫בית‪-‬הדין הצבאי‪ .‬ואם לא יתיצב אחרי אמנם רבים הם התומכים בידינו ברוח‪,‬‬

‫עבור המועד הזה‪ ,‬יחרם כל רכושו אבל לא רק ברוח בלבד יכול עתון עברי‬

‫ויהיה משולל מכל הזכויות האזרחיות״‪ .‬להתקיים בארצנו‪ .‬לא רק בהבטחות‬

‫בעקבות המלחמה הופיעה גם תפילת גרידה מצד בעלי החובות שישלמו לנו‬

‫הרב נחום ראש רבני תורכיה ש׳׳חיבר אי״ה את המגיע מהם בעוד זמן מה נוכל‬

‫תפלה מיוחדת למנוחת החיילים היהו­ להושע״‪.‬‬

‫מות המו״ל‬ ‫דים שנפלו חללים על שדה‪-‬הקטל‬

‫בהגינם על ארץ המולדת״‪.‬‬

‫מצוקתו של העיתון גדלה בימי‬

‫המלחמה‪ .‬ב‪ 22.9.1916-‬מבקשת המער­ מו״ל העתון משה עזריאל נפטר‬

‫כת מן המנויים ״לסלק את כל החובות במחלת טיפוס הבהרות בשנת ‪.1916‬‬

‫המגיעים לנו‪ ...‬מקוים אנו כי חותמינו מ‪.‬ד‪ .‬גאון כותב שהוא היה ״סמל התנו­‬

‫הנכבדים יכירו את עמלנו הגדול וערך עה והזריזות‪ ,‬שופע חיים בכל מהלכו‪,‬‬

‫עבודתנו הקשה ורבת‪-‬האחריות וימלאו ומעת התיצבו כמו׳׳ל עתון לא ידע נחת‪.‬‬

‫גם אם את חובתם ביחס לעתוננו הרובץ עוד אזכרהו על פי אחת שפתותיו‬ ‫אברהם אלמאליח‬

‫תחת משא כבד של הוצאות מרובות״‪ .‬החרוכה‪ ,‬שמדי דברו נראה כמחייך‪.‬‬ ‫ר׳ בנימין‪ ,‬סופר ומסאי נודע מבני‬
‫העליה השניה מספר‪ :‬״העתון קנה את‬
‫ב״‪ 24.9.1916‬הופיע מאמר גדול של הדפום‪ ,‬היה בעיניו חזות הכל״‪.‬‬ ‫עולמו בשעת ׳מלחמת השפות׳‪ ...‬אנשי‬
‫׳עזרה׳ רצו לקנות את העתון למטרתם‪,‬‬
‫המערכת ובו מודגשת המצוקה הכלכ­ בן־עטר הוסיף להוציא את ״החרות״‬ ‫ולא עלה בידם‪ .‬בעלי העתון העמידוהו‬
‫לרשות לוחמי העברית ‪ -‬שלא על מנת‬
‫לית‪ :‬״העתונים ואף השבועונים והיר‪ -‬גם לאחר מותו של עזריאל‪ ,‬כשהוא‬ ‫לקבל פרס‪ .‬ולמרות דלותו ועניותו‪ ,‬הרי‬
‫פעל העתון הרבה‪ .‬הוא הכריע‪ ,‬לדעתי‪,‬‬
‫חונים שיצאו בארץ‪-‬ישראל לפני עוסק בעיתון מרבית שעות היממה‪.‬‬ ‫את הכף במלחמת השפות‪ ,‬והוא השפיע‬
‫מאז לטובה בכמה מובנים‪ .‬הוא חדר‬
‫המלחמה פסקו זה אחר זה מחוסר יכולת בתקופה זו קיבל צווי‪-‬גיוס לצבא‬ ‫ביחוד לעדות המזרחיות‪ ,‬הקרובות‬

‫להחזיק מעמד‪ .‬ואנו שמחים שכורת זה התורכי אך הצליח לדחותם בתשלומי‪-‬‬ ‫והרחוקות״‪.‬‬
‫״החרות״ עמד בצילו של השלטון‬
‫לא עבר על ראשנו‪ ...‬גם אנו נמצאנו כופר שונים‪ ,‬בלירות זהב ובשקי חיטה‪.‬‬ ‫התורכי‪ ,‬פרסם את מודעותיו ודיווח על‬
‫מעשיו‪ .‬כך פרסם בגיליון כ״ח באייר‬
‫לפרקים בפני תנאים קשים ולא ידענו אך לבסוף‪ ,‬גויים לצבא‪ ,‬״החרות״ חדל‬ ‫תרע״ב )‪ (1912‬הודעה לאורכו ולרוחבו‬
‫של העמוד האחרון‪ :‬״אלה שמות הצעי­‬
‫להחלץ מן המיצר‪ .‬אבל בכל זאת‪ ...‬להופיע‪ ,‬והישוב נותר ללא עיתונו‬ ‫רים הנקראים לצבא‪ ,‬ומחויבים לבא הם‬
‫בעצמם להשיראיה )בית הממשלה(‪:‬‬
‫היינו אנו קשים כארזים והחזקנו היחיד‪.‬‬ ‫ביום שני ד׳ סיון תרע״ב‪ ,‬בשעה שתים‬
‫תורכית בבוקר בדיוק אל המועינה‬
‫מעמד‪ ...‬ואף עתה‪ ,‬בימי המשבר‪ -‬עם תום המלחמה חזר בן‪-‬עטר‬ ‫השניה‪ ,‬ולהביא הניפום)תעודת הלידה(‬
‫שלהם ושל אביהם עמהם‪ ,‬וכל מי שיש‬
‫הממוני הכללי‪ ,‬בעת שאנו רובצים תחת לירושלים כשהוא חולה ותשוש‪ .‬בערב‬ ‫לו איזה טענה יוכל לטעון עתה‪ ,‬לבל‬
‫יהיו מהצועקים ואינם נענים‪ .‬כל הצעי­‬
‫עול של הוצאות מרובות‪ ,‬השתדלנו חנוכה של שנת תרע׳׳ט )‪ (1918‬נפטר‬ ‫רים שאינם נמצאים פה‪ ,‬על אחד מקרו­‬

‫לשלם גם שכר סופרים בעד מאמרים מדלקת״ריאות )לפי מ‪.‬ד‪ .‬גאון‪ .‬ר׳‬ ‫ביו לבוא במקומו״‪.‬‬

‫ספרותיים הגונים‪ .‬דבר ידוע הוא שמל­ בנימין כותב שנפטר מטיפוס הבהרות(‪.‬‬ ‫ימי המלחמה‬

‫בד )כאן באה מחיקה צנזוריאלית( לרגל על קברו של בן‪-‬עטר שמת ערירי כתבו‬ ‫בשנים ‪ 1917-1916‬פירסם בעתון‬
‫יחיאל מיכל טוקצ׳ינסקי סידרת רשי­‬
‫המלחמה הנוכחית‪ ,‬נתיקרו באופן ידידיו‪ :‬״יפת זית רענן חכם בחכמתו‪,‬‬ ‫מות ״מהנעשה בירושלים בשנת המלח­‬
‫מה העולמית״‪ ,‬מדור שגור היה ״תלגר‪-‬‬
‫מבהיל גם חומרי העבודה‪ .‬אנו מקוים כי נופת צופים על שפתו‪ ,‬עודנו באבו ימי‬ ‫מים משדות המלחמה״ )שהתפרסמו‬
‫באיחור רב(‪ ,‬ונמסרו דיווחים על‬
‫קוראי ״החרות״ ידעו להעריך גם את בחרותו‪ ,‬דקל טוב חצ״ב ה׳ להשחית‪,‬‬

‫ערך עבודתנו ואת השתדלותנו להחזיק ביום כ״ב כסלו שנת נפלה ע׳ט׳ר׳ת‪,‬‬

‫הר׳ חיים בן עטר בר חנינה‪ .‬תהי נפשו‬ ‫מעמד‪...‬״‬

‫בכ״ז בכסלו תרע׳׳ז )סוף ‪ (1916‬צרורה בצרור החיים אמן״‪.‬‬

‫הודיעה המערכת על אי‪-‬יכולתה לקבל שנים רבות לא העמיד ״החרות״‬

‫מנויים חדשים עד לתאריך מסויים ועל יורשים עד שבשנת תרצ׳׳ג )‪(1933‬‬

‫שינויים במחירי העיתון‪ .‬בי״ג בשבט ניסה שוב אברהם אלמאליח‪ ,‬מייסדו‬

‫של אותה שנה נאלצה המערכת לפנות ועורכו הראשון‪ ,‬לחדש את הוצאתו יחד‬

‫לקוראים ולמנויים בקריאה נואשת עם עורך‪-‬הדין מאיר לאניאדו‪ .‬קדמה‬

‫הסוקרת את תולדות מצוקתו הכלכלית לכך עבודת‪-‬הכנה מרובה ואמונה‬

‫של העיתון וסיבותיה וקוראת למנויים באפשרות לקיים עיתון זה‪ .‬״החרות״‬

‫לשלם את חובותיהם‪ :‬״עלינו להגיד‪ ,‬כי המחודש הוגדר כעיתון יוסי‪ ,‬״בלתי‬

‫לדאבון‪ ,‬הולך מצבו החמרי של העתון מפלגתי‪ ,‬מדיני ספרותי וכלכלי״‪ ,‬והוד­‬

‫הלך וירד מפני חסר אמצעים‪ ,‬ובעיקר פס בדפוס עזריאל המשוכלל‪ .‬אך ריבוי‬

‫אשמים אותם המנויים שמגיעים לנו העיתונים בארץ‪-‬ישראל באותה עת‪,‬‬

‫מהם חובות ישנים ואינם מוציאים חובה ומה שהוגדר על״ידי מ‪.‬ד‪ .‬גאון כ״העדר‬

‫בנפשם לפרעם‪ ,‬ולא חלים ולא מרגישים התמיכה שאליה קוו מאת הצבור והקה‪-‬‬

‫כי מרפים הם את ידינו ומונעים ממנו לות המאורגנות בארצות המזרח״ ‪-‬‬

‫את האפשרות להמשיך את עבודתנו אלה גרמו לגוויעתו של ״החרות״ לאחר‬

‫להבא‪ .‬אנו שרתנו אותם באמונה‪ ,‬שהופיעו ‪ 25‬גיליונות בלבד‪.‬‬

‫‪21‬‬