Page 53 - Ha Keter
P. 53
הבהרת מושגים
הניקוד והטעמים קשורים זה בזה .על כן ,שינויים במבנה הפסוקים גורמים שינוי
בטעמים ושינוי בניקוד .כתבי־היד נהגו לרשום את שתי דרכי הקריאה יחד באותן מלים,
ועל הקורא לדעת אלו טעמים ואיזה ניקוד הולמים לכל אחת מדרכי הקריאה .על־כן
נוצר סימון כפול של הניקוד במלים מסוימות :ניקוד אחד לטעם העליון ומשנהו לטעם
התחתון5.
אגב ,עשרת הדברות שבכתר הם בחלק התורה שאינו בידינו .אולם יש בידינו צילום
של עשרת הדברות שבספר דברים ,שנתגלה בספרו של ג׳וזף סיגל משנת ,[81] 1910
והודות לו אנו יכולים ללמוד על נוסח הכתר במקומות הללו)ראה להלן ,עמ׳ .(54
ונסיים בעניין ה פ תו חו ת ו ה ס תו מו ת שכבר הוזכרו בפרק הקודם .כיום ,ומזה דורות
רבים ,מחולק התנ״ך לפרקים ולפסוקים .החלוקה לפרשיות או לפסקות קדומה יותר.
חלוקה זו באה כדי להבדיל בין עניין לעניין ונקבע שיש שני סוגי הפסקה ,גדולה וקטנה.
פרשיה פתוחה מצריכה ריחוק פיסי רב יותר מן הפרשיה שלאחריה ,דבר המסמן ריחוק
שבתוכן .לאחר פרשה פתוחה חייבת התיבה הבאה להתחיל בשורה חדשה .ואם
הפתיחה מסתיימת בסוף שורה או קרוב לסופה נוהגים להשאיר שורה ריקה ,שכן זו
הפסקה גדולה בין עניין אחד לעניין אחר .לעומת זאת ,פרשיה סתומה מחייבת רק
התרחקות כדי תשע אותיות ואפשר לכתוב את התיבה הראשונה של הפרשיה הבאה
באותה שורה .אם נגמרה פרשיה סתומה בסוף שורה ,תיכתב התיבה בשורה החדשה,
לאחר זיח.
דרך זו נקבעה סופית על־ידי הרמב״ם .הוא ייחס לה חשיבות מרובה ,עד כדי פסילת
ספר תורה שבו נכתבה פתוחה במקום סתומה או להיפך.
הרמב״ם מביא רשימה מפורטת ומדוייקת של כל הפתוחות והסתומות .את הרשימה
עשה ,ככל הנראה ,על־פי כתר ארם־צובה שהיה לנגד עיניו .בכתבי־יד מאוחרים
ובדפוסים שבידינו מוסיפים את האות פ׳ לסימון פרשיה פתוחה ואת האות ס׳ לסימון
סתומה.
אף על דרך כתיבת השירות נתן הרמב״ם את דעתו ובספרו ׳היד החזקה׳ הוא מביא
רשימה מדוייקת באיזו מלה מתחילה כל שורה וכיצד מתחלקות השורות .גם רשימה זו
נעשתה על־פי המצוי בכתר ,או לפחות בהתאמה גמורה אליו .זאת ועוד ,המעבר מקטעי
הפרוזה אל קטעי השירה מחייב פיזור מיוחד של המלים האחרונות ומילויים גראפיים
המתחייבים מכך .ראה השורות שלפני שירת האזינו בלוח ד.
הנה כי כן נגענו בכמה מושגים ובכמה מונחים הקשורים לכתר ולחקר המקרא
המסתמך עליו .ואידך — זיל גמור.
5ברויאר ] ,[19עמ׳ .42
31
