Page 15 - etmol 90
P. 15
\90ודיוז \ האמנים יהיו קשורים קשרי נפש ,קשרי יום יום את הפועל,
את העבודה״.
דרסיניוע
חיי' משה הלוי לא הסתיר בדבריו כי יש בכוונתו להקים
)מייימיה תיאטרון פועלים ודיבר על הסטודיה במושגים של תיאטרון
לכל דבר :״במוסקבה ישנם כעשרה תיאטרונים של פועלים
*^ yזי ובשביל פועלים ...ואנחנו ,האומנם לא נוכל לבנות לפחות,
הלוי מחפש שחקנים תיאטרון פועלים אחד?״
הצלחת ההפקה הראשונה של הסטודיה ״נשפי פרץ״
מסויימת ,הוא המעט שהבטיחו ועדת התרבות וההסתדרות. הגבירה את ההתלהבות של ההסתדרות מהעשיה התיאטרו־
משהסתיימו החגיגות והשמחה שליוו את ההצגה הראשו נית של ״אוהל״ .ברל כצנלסון הרעיף שבחים על ההצגה
נה -״נשפי פרץ״ וההתלהבות שככה ,החליטו משה הלוי ועל העושים במלאכה :״הוספתם לי עוד ערב של חג על
ומספר חברים להקים קופה ״אשר תדאג מזמן לזמן לחברים
הזקוקים ביותר״ .במלאות לסטודיה שנתיים נאם משה הלוי הלילות והימים אשר מינו לי החיים כאן על מעט־אדמתנו״.
כאשר החליטה ועדת התרבות של ההסתדרות להקים את
באוזני חבריה: ״אוהל״ לא נכתב תקנון ולא נערך מסמך אשר ינסח בצורה
״איך נעשה כזאת במשך שנתיים .שנתיים -זה הוא הזמן ברורה את מערכת היחסים בין ההסתדרות והסטודיה .בכל
שבבית־ספר דרמתי רגיל לא מספיקים אפילו לעבור את אופן ,ועדת התרבות נקטה בכל מיני צעדים לעזור להלוי.
הקורס ולהופיע לפני קהל ...מעט הכסף שקיבל ׳אוהל׳ אהרון אמיר ,חבר ועדת התרבות ,עזר להלוי לארגן בכל
מוועד״התרבות במשך שנתיים עשה זאת? אני אגיד לכם רחבי הארץ את הבחינות כדי לבחור את השחקנים
איך קרה הדבר -זה נעשה על ידי המסירות הפנאטית שלי לסטודיה .הציע גם ״להקים צריף גדול בשביל הלימודים
ושל ארבעים החברים .זה נעשה על־ידי העקשנות שלנו והחזרות״ ברחוב הירקון בתל־אביב על מגרש שהיה שייך
והרצון שלנו והקרבנות שלנו והרעב והסבל ועבודת חינם
בלי תשלום בימים ובלילות ...יש חלומות גדולים .אנו להסתדרות.
רוצים לבסס את ה׳אוהל׳ בתור תיאטרון פועלי ארץ ישראל על תשלום שכר לחברי הסטודיה איש לא דיבר .הכל ראו
שאין דוגמתו בכל העולם בצורתו .אנו רואים את שאלת אותם כשחקנים ״חובבים״ החייבים למצוא את פרנסתם
מחוץ לסטודיה כפועלים רגילים לכל דבר .ההסתדרות
חיינו הקבוציים שאלת הקשר עם ציבור העובדים״. היתה מוכנה לסייע להם במציאת עבודה מתאימה ולהבטיח
לאחר הצלחת ״נשפי פרץ״ ולאחר הסיור המוצלח
להם מספר ימי״עבודה בשבוע.
15
פרה והצגה
ועדת התרבות סייעה לפעולות הסטודיה בסכומים
מינימליים .בשנת - 1925שנת הפעולה הראשונה של
הסטודיה -הקציבה 97לירות לתשלום שכר להלוי .שנה
לאחר מכן קיבלה הסטודיה 131לירות ,משכורתו של הלוי
וסיוע לבניין תפאורות להצגת הבכורה של ״נשפי פרץ״.
על כך מספר משה הלוי שפנה לגזבר ועדת־התרבות:
-דרושות לי מיד חמישים לירות לבניין הצגתנו
הראשונה -אמרתי לגזבר.
-חמישים לא״י -קפץ הלז ממקומו -הרי בסכום זה
אפשר לקנות ...פרה למשק!
-פרה? -נזדעקתי אני -אתה משווה את ערכו של
״אוהל״ לערכה של פרה במשק?
אותו חבר הרגיש שהגדיש את הסאה .מייד ריכך את
קולו ואמר:
-הראו לנו חזרה ונראה בשביל מה דורשים אתם כסף
רב כל כך.
והנה הראינו באחד הימים הקרובים לאנשי ועדת־
התרבות ,לרבות כמה מוזמנים ,׳חזרה שחורה׳ בצריף
ה׳אוהל׳ .ויותר מכולם היה נרעש ונפעם אותו גזבר.
אבל בסיוע זה לא היתה כל הבטחה לעתיד .זאת שמעו
חברי ״אוהל״ מפורשות מפי ברל כצנלסון בפגישה שקיימו
באחד מימי יוני 1926עם מנהיגי ההסתדרות:
״ביחס לעזרת ההסתדרות -אתם צריכים לשכוח כל
עזרה ממשית ניכרת ממנה .אני אומר את זאת בתוקף
התנאים הרעים שבה נתונים כל מוסדות ההסתדרות .תמיד
תהיה לנו מלחמת קיום קשה מאוד .ואין כלל לחשוב
שההסתדרות תוכל לשחרר אתכם ממלחמת קיום זו״.
ברל כצנלסון התייחס בדבריו למשבר הכלכלי הגדול
ששרר באותה תקופה בארץ ואשר נמשך עד שנת .1929
ברל אמר כי בתקופה האמורה ״כל היצירתיות שלנו
מוכרחה להיות כעת בדלות מוחלטת וזה יכול להשפיע על
היצירה כן לטובה .רק צריך לראות שהסבל יהיה במידה כזו
שלא יפריע ליצירה״ .״דלות״ זו שהסתכמה בתשלום שכרו
החודשי של הלוי ועזרה מזדמנת ,בעיקר לצרכי הפקה