Page 22 - etmol 113

‫לעת ערב יהי אור‬

‫נאום אהבה לשפה העברית בראשית המאה ביפו‬

‫מאת מזל ליננברג‬

‫אר כלי הבימוי העברי היח ‪ .T‬בערב פסח של‬ ‫הארץ והמפעל הציתי‪ ,‬ללימוד עברית ולחי־‬ ‫בימים אלו מלאו ‪ 75‬שנים למותו של חיים‬
‫שנת ‪ 1917‬גוייס בן־עמר לצבא התורכי‬ ‫נון עברי‪ .‬ביהמתו הוקמה בעיר חלב עובסד‬ ‫בדעטר עודך עיתון "החרות״ שיצא לאוד‬
‫ונשלח לדרדנלים‪ ,‬והעיתון הפסיק להופיע‪.‬‬ ‫ריה ״אגודה עבריה״‪ .‬על ביקורו במנצורה‬ ‫בירושלים בשנים ‪ 917‬ו ‪ 909-‬ו ‪ ,‬על־ידי חבורה‬
‫בהיותו בצבא חלה‪ ,‬ולאחר שישה חודשים‬ ‫שבמצרים במתיו ‪ 1912‬מספר אלכעגדר‬ ‫של צעירים ספרדים‪ ,‬שמטרתם היתה ‪ -‬כפי‬
‫שוחרר וחזר לירושלים‪ .‬שלושה חודשים‬ ‫זימקינד בין השאר‪ :‬״ביקורו של האדון בף‬ ‫הכרזתם ־ ״לחנך לתקומה הלאומית ולעזור‬
‫אחר־בד כבשו האנגלים א ח העיר‪ .‬בן־עמר‬ ‫עמר עורר קצת אח חושבינו והוא עשה חיל‬ ‫לתחיית השפה ולהפצתה בדור הצעיר״‪ .‬שתי‬
‫ביקש מהשלמונות החדשים לחדש את‬ ‫בעירגו ל א רק למובת העתון‪ ,‬אלא גם בנוגע‬ ‫מגמות נוספות בולטות בעיתון ״החרות״‪:‬‬
‫הרשיון להוצאת העיתון‪ ,‬אבל נאמד לו שעוד‬ ‫דיווח ודיון בבעיה היהודית״עדבית בארץ־‬
‫מוקדם לדון בכד• כעיתונאי‪ ,‬אמנם ללא‬ ‫להשפה העברית״‪.‬‬ ‫ישראל‪ ,‬אגב התראה על הסכנות הטמונות‬
‫עיתון‪ ,‬המשיך לעקוב אחדי בל אירוע בעל‬ ‫במלחמת העולם הראשונה פסקו לצאת‬ ‫בה לעתיד המפעל הציוני ועל הצורך הדחוף‬
‫חשיבות והוא נראה בצילומים בקבלת־הפנים‬ ‫בל העיתונים בארץ‪ ,‬להוציא ״החרות״ שנש־‬ ‫בהצגת פתרונות; והגנה על הדת היהודית‬
‫שנערכה לננדל אלנבי בירושלים‪ ,‬בנוכחות‬
‫חיים וייצמן בסוף ‪ ,1917‬וכן בסדר פס ח‬ ‫חיים בן עטר‬ ‫ומסורתה מפגי המערערים מבית‪.‬‬
‫שנערך לחיילי הנדוד העברי בחרע״ח‪. 1918 ,‬‬ ‫המוציא לאור של העיתון משה עזריאל‬
‫קרוב לתנובה של שנת תדע״ח הלה בר‬ ‫ועורכיו היו נאמנים למטרות אלו כל שנות‬
‫עמר בדלקת ריאות‪ .‬לאחד שלושה ימים‪,‬‬ ‫קיום העיתון ודבר זה בלט במיוחד בזמן‬
‫בכ״ב בכסליו תדע״מ־‪ ,1918‬נפמר ונקבר‬ ‫״מלחמת השפות״ בבתי־הספר של חברת‬
‫בהד־הזיחים‪ .‬הקבר נהרס ב ‪T‬י הירדנים ‪,‬‬ ‫״עזרה״ בשנים ‪ 4‬ו ‪ 9‬ו ‪ 3-‬ו‪ 9‬ו ‪ ,‬כאשר ״החרות״‬
‫ומצבתו לא נמצאה‪ .‬עליה היה כתוב‪ :‬״יפת‬ ‫היה בין הלוחמים העיקריים נגד לימוד הגרמ­‬
‫זית רענן חכם בחכמתו‪ ,‬נופת צופים על‬
‫שפחו‪ ,‬עודנו באיבו‪ ,‬ימי בחדותו‪ .‬דקל מזב‬ ‫נית בבתי־הספר בארץ כשפה מרכזית‪.‬‬
‫חצב ה׳ להשתית‪ ,‬ביום ב״ב שנת נפלה ע׳מ־‬ ‫חיים בן־עטר נולד בירושלים בשנת ‪ 866‬ו ‪.‬‬
‫׳ר׳ח‪ ,‬הר׳ חיים בן עמר בד חנינה‪ .‬תהיה נפשו‬ ‫אמנם במקורות שוגים נאמר כאילו נולד‬
‫במרוקו‪ ,‬אבל לפי תעודות תורכיות של אביו‬
‫צרודה בצרור החיים אמן״‪.‬‬ ‫מסתבר‪ ,‬שעלה לארץ בסוף ‪ ,1884‬ומכאן‬
‫בקיץ של שנת ‪ , 1906‬בניל ‪ ,19‬נסע כן־עמר‬ ‫נראה שחיים בן־עטר נולד בירושלים‪ .‬הוא‬
‫מירושלים ליפו ונאם לפני אגודת ״האחדות״‬ ‫היה מראשי המשכילים הצעירים שבעיר‪,‬‬
‫שקמה שם על מצבה של השפה העברית‪.‬‬ ‫כתב בעיתוני אליעזר בן־יהודה‪ ,‬וב־‪ 904‬ו היה‬
‫נאום זה ‪ -‬״משא״ בלשונו ‪ -‬דשם במחברת‬ ‫ממייסדי ״אגודת צעירי ירושלים״ שקראה‬
‫וממנה הוא מובא באן‪ .‬זהו נאום של צעיר‬ ‫לפעול להרבות השכלה‪ ,‬ציונות ועברית בעיר‪.‬‬
‫נלהב ומאוהב לשפה העברית‪ ,‬שנישא‬ ‫כשנה־וחצי לאחר ייסודו של ״החרות״‬
‫בראשית המאה‪ ,‬כשמספר דוברי העברית‬ ‫נתמנה לעודך והשקיע בו את כל זמנו ומרצו‬
‫ואהבתו‪ .‬הוא ערך סיורים בארצות השכנות‬
‫בארץ היו כמה מאות בלבד‪.‬‬ ‫ופעל לעורר את היהודים שם לקשרים עם‬

‫ירושלים‪ .‬בהעיר הזאת שהיא עיר ואם של היהדות‪ ,‬העיר‬ ‫אספה נכבדה!‬
‫החביבה והקדושה לכל היהודים בתפוצות הגולה‪ .‬בהעיר‬ ‫ברגשי כבוד ואותות יקר הנני מתכבד לדבר דברים‬
‫אשר לפני אלפי שנה נהגו בל הרעיונות החפשיים וההגיו­‬ ‫אחדים על אודות השפה העברית בארץ ישראל‪ ,‬והנני‬
‫נות החרותיים רק בשפה העברית‪ ...‬בזאת העיר שורר‬
‫הפירוד בין דעות צעיריה‪ .‬הנה למשל לפנינו‪ ,‬אגודת‬ ‫מבקש מכם כי תרשוני לחוות דעתי בעניין זה‪.‬‬
‫״צעירי ירושלים״‪ .‬האגודה הזאת אשר נוסדה לפני שנה‬ ‫חברי! פעמים לא מעטות הרגשתי איזו שמחה נסתרה‬
‫בירושלים בכל כך התלהבות‪ ,‬התפוררה ונבטלה כחרס‬ ‫בלבי בכל עת אשר באתי פה ביפו‪ .‬העיר הזאת הקסימה‬
‫הנשבר‪ ,‬ואותו הלהב העז אשר ליבה את חלל הלבבות של‬ ‫אותי תמיד כמו קסם‪ .‬לא על אוירה הצח והנעים‪ ,‬לא על רוח‬
‫הצעירים והצעירות חלף ונמס‪ ,‬ותכבה האש החזקה אשר‬ ‫הים המבריא‪ ,‬ולא על גניה ופרדסיה היפים הנוטים ריח טוב‬
‫אל כל עבר נמשכתי אליה‪ .‬לא! רק‪ ,‬על־ חיות השפה‬
‫בערה אז בקרבם‪.‬‬ ‫העברית בפי צעיריה וצעירותיה‪ .‬עונג רב שבעתי בעת‬
‫בהמושבות‪ ,‬השפה העברית איננה פורחת כל כך הרבה‪.‬‬ ‫אשר הקשבתי הצלצול היפה והחביב לי מאוד‪ ,‬הצלצול‬
‫רוב התושבתיים שחים ומדברים באותה השפה הגלותית‬ ‫העברי‪ ,‬היוצא מפי נערים ונערות‪ ,‬ילדים וילדות‪ ,‬תלמידי‬
‫של הז׳ארגון‪ ,‬ורק במושבות אחדות השפה העברית משתמ­‬ ‫בתי״הספר ותלמידי הגן‪ .‬ובכל עת אשר פגשתי ארחת‬
‫שת ונדברת בפי הצעירים‪ .‬אגודות לא מעטות להפצת‬ ‫צעירים או צעירות השופכים הגיונותיהם איש אל חיק רעהו‬
‫השפה נוסדו‪ ,‬ותבוטלנה אחרי זמן כל כך מעט‪ ,‬ותקופה כל‬ ‫בלשון עברית‪ ,‬אז חשתי כי הייתי עומד בקרית ציון‬
‫כך קצרה‪ ...‬חרף כל ההבטחות אשר נתנו להקדיש את כוחם‬ ‫העליזה‪ ,‬בעת תפארתה והדרה‪ ,‬אשר אלה ירונו במרום‬
‫ועתם לקניני השפה והעם‪ ,‬חרף כל התאמצותם להשיג‬ ‫ציון‪ ,‬ואלה יצהלו ברחובותיה‪ ,‬אלה ישירו שירים לאומיים‪,‬‬
‫מטרות רצינות ונשגבות‪ ,‬הכל גז‪ ,‬הכל חלף‪ ,‬ויתפורר‬ ‫שירי חופש‪ ,‬שירי חרות‪ ,‬להרנין לבותם‪ ,‬ואלה ירקדו‬
‫בשמחות וגיל תחת ענפי הזיתים אשר למול ההר הקדוש‪.‬‬
‫הקשר אשר קשר אותם ויאגדם לדעה אחת וללב אחד‪...‬‬ ‫חש אנוכי כאילו עומד הנני במדינה עברית‪ .‬ומה גדלה‬
‫ובכן ״מה נעשה לשפתנו?״ השאלה הבוערת הזאת‬
‫עומדת על הפרק‪ ,‬ופתרון אין לה‪ .‬אנשים רבים אומרים‪:‬‬ ‫שמחתי באותם הרגעים ההם!‬
‫שפתנו לא תוכל להיות שפה חיה מדוברת‪ ,‬מפני‪ ,‬כי‪ ,‬יתר‬
‫אחינו כבר נשרשו בקרבם שפות שונות‪ ...‬אבל‪ ,‬הלא ידוע‬ ‫אך אמנם‪ ,‬הפתגם אומר כי ״אין שמחה בלא תוגה‪ ,‬ואין‬
‫לכל כי השפה היא כלי תשמישו של העם להנאתו‪ .‬בהשפה‪,‬‬ ‫ששון בלי אסון״‪ .‬שמחתי זאת נהפכת לתוגה ולעצב בעת‬
‫אשר אזכור את מצב השפה בארץ ישראל‪ .‬הנה לפנינו‬

‫‪22‬‬