Page 3 - etmol 28

‫פותח השער‬

‫מאת ג‪ .‬קרסל‬

‫האחרון שנדפס בגרמניה הנאצית‪ ,‬יישרף בגרמניה ויוחרם;‬ ‫חלוש־גו היה מנדלסון ומבחינה מסויימת■ אף נכה ולא‬
‫ואילו העותק היחיד נשתייר בידי מהדיר הכתבים העבריים‬ ‫זכה לאריכות ימים; בסך הכל היח בן חמישים ושש שנים‬
‫של מנדלסון‪ ,‬ד״ר חיים בר־דיין ומעותק זה הוצאה המהדורה‬ ‫במותו )‪ ,(1786‬ובכל זאת היה הוא בין פותחי העידן החדש‬
‫החדשה של הכתבים‪ .‬מכאן‪ ,‬שמנדלסון פתח תקופה ואף‬ ‫בהיסטוריה היהודית ולא רק באירופה המערבית‪ .‬הוא היה‬
‫מהראשונים‪ ,‬ואולי גם הראשון מבני עמנו‪ ,‬שחרש חריש כה‬
‫חתם אותה‪.‬‬ ‫עמוק בספרות הגרמנית בתחום ההגות‪ ,‬הבקורת‪ ,‬המסאות ואף‬
‫השירה‪ ,‬מהראשונים שפתחו צוהר רחב ליהדות המערב ;‬
‫העיר דסוי בגרמניה‪ ,‬שבה נולד מנדלסון‪ ,‬נתפרסמה באותם‬ ‫ואחרון אחרון‪ ,‬מנדלסון היה חלוצה של הספרות העברית‬
‫ימים בשל הנסיון הפדגוגי של המחנכים הנודעים באזידוב‬
‫וקאמ^ה‪ ,‬ומנדלסון עצמו היה קרוב לחדשנות חינוכית זו‪.‬‬ ‫המודרנית‪ ,‬היינו ספרות ההשכלה העברית‪.‬‬
‫כל ימיו שמר חסד לעיר הולדתו ובשל כך חתימתו העברית‪,‬‬ ‫ולא זו בלבד‪ .‬כבר בחייו זכה מנדלסון להערצה כללית‬
‫שהקפיד עליה ביותר ״מדעסא״‪ .‬בעיר זו כיהן ברבנות הרב‬ ‫מנוצרים ויהודים‪ ,‬החל במשכילים וכלה בגדולי הרבנים בימים‬
‫דוד פרנקל‪ ,‬שנודע בפירושו לתלמוד ירושלמי ״קרבן העדה״‪.‬‬ ‫ההם והוא כונה בכינויים‪ ,‬שרק מעטים שבמעטים בהיסטוריה‬
‫רב זה היה מכמה בחינות ׳חריג׳ בעולם הרבנות‪ ,‬לא רק‬ ‫היהודית זכו להם‪ .‬כבר בחייו נאמר עליו‪ :‬״ממשה עד משה‬
‫בעיסוקו בתלמוד ירושלמי‪ ,‬עיסוק שלא היה מקובל ביותר‬ ‫לא קם כמשה״ ; היינו מה שנאמר על הרמב״ם יוחס עתה‬
‫בעולם הרבנות‪ ,‬אלא בשל מעשה יוצא־דופן עוד יותר‪:‬‬ ‫למנדלסון‪ ,‬שהושווה בשיעור־קומתו לרמב״ם‪ .‬ולפי שהכינוי‬
‫מאתיים שנה לא נדפס ספרו של הרמב״ם ״מורה נבוכים״‪,‬‬ ‫״רמב״ם״ זכה למקום־כבוד בתולדותינו וכן נקבע מקום‬
‫בשל האיסור לקרוא בו עד גיל ‪ 25‬והרב דוד פרנקל העז‬ ‫מכובד לכינוי רמב״ן‪ ,‬הוא רבי משה בן נחמן‪ ,‬נקבע למנדלסון‬
‫לעודד את הדפסתו מחדש של ספר זה בעיר וסניץ‪ ,‬הסמוכה‬ ‫כינוי‪ ,‬שיש בו מצירופם של השניים היינו — ר מ ב מ ״ ן ‪,‬‬
‫לדסוי‪ .‬ספר זה הגיע לידי מנדלסון והשפיע עליו הרבה‪.‬‬ ‫הוא רבי משה בן מנחם‪ .‬ואכן‪ ,‬בעברית מעולם לא חתם‬
‫הביוגרף העברי חראשון של מנדלסון‪ ,‬יצחק )איציק( אייכל‪,‬‬ ‫מנדלסון בשם משפחתו‪ ,‬אלא‪ :‬״משה בן רבי מנחם מנדל‬
‫אומר על כך‪ :‬״עד יום מותו זכר )מנדלסון( את הטוב אשר‬
‫נחל ממנו )מ׳מורה נבוכים׳(‪ ,‬ולא שכח את המעיין‪ ,‬אשר‬ ‫סופר״‪ ,‬או ״משה מדעסא״‪ ,‬על שם עיר מולדתו‪.‬‬
‫רווה בו ראשית צמאונו לדבר חכמה‪ ,‬אשר כלתה נפשו‬ ‫מנדלסון‪ ,‬שפתח דפים כה רבים בהיסטוריה היהודית בכלל‬
‫אליה״‪ .‬ואכן‪ ,‬לא בכדי צורף למנדלסון כינוי הדומה בצילצולו‬ ‫וביהדות גרמניה בפרט‪ ,‬היה גם האיש שספרו‪ ,‬הספר העברי‬