Page 4 - etmol 28
P. 4
מנדלסון היהודי נבדק על־ידי שוטרים בשער ברלין לרמב״ם .שניהם היו מעורים בשורשי המסורת היהודית וכן
בהגות הכללית .שני עולמות אלה דרו אצלם בכפיפה אחת
חרהו קאנט .משביקר פעם מנדלסון בקניגסברג ,מקום מושבו
של קאנט ,הלך לראותו וסיפר ברוב ריגשה על מיפגש זה. בלא שייפגם כהוא־זה עולם אחד על חשבון השני.
בגיל עשר כתב מנדלסון שירים בעברית ,הוא נטש את תורה ומדע
תחום השירה ,אולם כל ימיו קיים זיקה לשירה ,ועדות לכך
לא רק מסותיו ומחקריו בתחום האסטטיקה ,אלא גם תרגומו משעבר רבו זה ,ר׳ דוד פרנקל ,לברלין ) (1743הלך אחריו
הגרמני לספר תהילים וכן תרגומיו האחרים לגרמנית מהשירה מנדלסון ולא מעט אגדות נרקמו סביב כניסתו הראשונה של
העברית .בין תרגומיו — ׳בחינות עולם׳ של ידעיה הפניני מנדלסון לברלין ,שלימים היה בה מהדמויות הבולטות ביותר
ושירים משל רבי יהודה הלוי ,שעוררו את התפעלותו של ולא רק בברלין היהודית .כאן זכה שוב לטיפולו הנלבב של
גיתה .סגנונו העברי היה רבגוני והוא ידע להשתמש בכל רבו .מנדלסון עסק בהעתקת כתב־היד לפירוש רבו על
רבדי הלשון העברית ,החל בלשון המקראית ,דרך לשון ימי הירושלמי וחי בדחקות מרובה .אולם הוא לא פסק אף לשעה
קלה מלימודיו ,אם לימודי קודש ואם לימודי חול ובעיקר
לשונות .יש לזכור שמנדלסון היה למדן גדול בספרות הרבנית.
הפילוסוף שלמה מימון ,שחי זמן־מה במחיצתו של מנדלסון,
מספר עליו באבטוביוגרפיה שלו ,שהיה ״ידען גדול בתלמוד״
וכן מספרת על כך חליפת המכתבים של מנדלסון עם שני
רבנים מהמאורות הגדולים באותו דור :רבי יהונתן אייבישיץ
ורבי יעקב עמדן .שניהם מתפלפלים עמו בדברי־הלכה .הרא
שון אף ביקש להסמיכו לרבנות ,אלא שמנדלסון היה אז
רווק ולא היה זה מקובל להכתיר רווקים בכתר הרבנות.
בינתיים התרועע מנדלסון עם חבורת משכילים יהודיים
ולא־יהודיים ושמו החל מתפשט כאיש שהוא בן בית בתחומי
ההגות והטבע ,בעל יחס חם לבריות ועניו .כל הזמן חי
בדחקות עד שהועסק על־ידי סוחר המשי יצחק ברנהרד
)ברמן צילץ( כמורה לבניו ולאחר מכן כפנקסן בעסקו ,מה
גדולים בפרוסיה ,ולבסוף כשותף .על־ידי כך הגיע אפילו
לאמידות ויכול היה לעסוק בתורה ובחכמה מתוך רווחה
חמרית.
לא היה זה מהדברים הרגילים באותם ימים ,שלא־יהודים,
וביחוד מהעילית החברתית והתרבותית ,יתרועעו עם יהודים.
מנדלסון פרץ חומה אטומה זו ונעשה לאחר פירסומיו הספ
רותיים הראשונים ^זבן־שואבת לכל סופר ומלומד בגרמניה.
ביחוד התרועע עם אביר הספרות הגרמנית בימים ההם
גוטהולד אפרים לסינג ומאז היה קשר־ידידות זה לשם־דבר,
במידה שקשה למצוא דוגמתו .בהדרגה יצא שמעו בספרות
הגרמנית בשל פירסומיו הספרותיים וכן ניצל קשריו עם
העולם הלא־יהודי לקידום ענייניו היהודיים ,וקהילות לא
מעטות בגרמניה ואף מחוצה לה פנו אליו לעזרה .הקהילה
היהודית בברלין שיחררה אותו ממיסי הקהילה בשל זכויותיו
ובלשון מליצית נאמר :״זאת תהיה למשה למנה יתר־שאת
מכל יושבי קהילתנו ,נקי יהיה לביתו ,חופשי מכל הנתינות
והמיסים כל ימי שבתו פה בקהילתנו״.
שומר מצוות קלות כחמורות
ככל שזכויות מרובות למנדלסון בספרות הגרמנית —
ובגרמנית פירסם לא־מעט גם בעניינים יהודיים — כן היה כל
ימיו ,בעל זיקה שורשית לעברית .ואף זאת ראוי להדגיש,
שככל שהיה מנדלסון מעורב בחברה לא־יהודית ,הקפיד כל
ימיו בשמירת המצווה ,קלה כחמורה ,שעל כן היה אדוק בכל
נימי נפשו במסורת ובדת .שני עולמות אלה היו בו ללא בל
מחיצות ובניגוד לדור ולדורות שבאו אחריו ,לא חשב מעולם,
שלשם השגת זכויות יש לוותר על אורח־החיים היהודי־
מסורתי .תמים היה עם אלוהיו ועם אנשים ,ואכן הציב לו
לסינג ,עוד בחיי מנדלסון ,מצבת זכרון במחזהו הנודע ׳נתן
החכם׳ ,שזהותו של נתן ,גיבור המחזה ,עם מנדלסון היתה
ברורה אז לעין־כל .אף נציין דבר ,שהוא ללא כל ספק
מהקוריוזים המופלאים :בתחרות־המדעית ,שהכריזה האקדמיה
למדעים בברלין ,זכה מנדלסון במקום הראשון בשל חיבורו
׳כושר ההוכחה במדעים מיטאפיסיים׳ ,דבר שלא זכה לו מת־
