Page 3 - etmol 51
P. 3
מסע בנחל צין
הסיירים בשנות הארבעים גילו את
הארץ; מה היתה משמעותה של
״משמעת המים״
מאת חיים רון
הרבינו לערוך מסעות בהרי יהודה ,במדבר יהודה ולאורך מאז ימיו הראשונים של הפלמ״ח בשנת 1942הוקדשה בו
ים המלח .עלינו למצדה ,דרך ״שביל הרץ״ הקשה )״שביל תשומת־לב רבה לסיירות .חברי פלוגות־המחץ המגויסות,
הנחש״ עדיין לא נחשף אז( ,כשאנחנו נשבעים בראש ההר: שראו עצמם יסוד לצבא עברי ,הבינו ,כי אי״אפשר להקים
״שנית מצדה לא תיפול״ .את מה שלמדנו העברנו לפלוגות יחידות לוחמים בארץ ,אם לא יכירו אותה היטב ואם לא
הפלמ״ח ולאלפי בני״הנוער שליווינו למצדה ,לנגב ולמדבר יעברו ,ברגליהם ממש ,בכל פינה ופינה שבה ,בכל איזור,
גבול ,שטח ,כפר ,הר ,גבע ,בקעה ,מדבר וערבה; אם לא
יהודה. יכירו את יושבי המקומות השונים וירגילו אותם למראה
יהודים .והכל -רגלי ,הרגלים הן אשר יקבעו את הברית עם
בעיות המים
הארץ.
מתחילת פעילותנו עמדנו על חשיבות המים ,וככל שהדר־ מיד עם ייסוד הפלמ״ח הוקמו גם יחידות סיירים ,ובכל
מנו או פנינו מזרחה ,לעבר המדבר ,הלכה בעיית המים פלוגת פלמ״ח היתה מחלקת סיירים .כל פלוגת פלמ״ח
שכנה באיזור אחר של הארץ ,ומחלקת הסיירים שלה למדה
והחריפה. להכיר היטב את המרחב שבו שכנה .את כל מה שלמדנו
המים בדרום הארץ מקורם בעיקר בגשמים :תושבי
הדרום היו משתמשים במימי הבורות והבארות .בשנות רשמנו ושירטטנו.
בצורת הכילו הבורות מים מועטים ,ויש אף שהיו חרבים
לחלוטין ,ושפיעתם של מי הבארות הניזונים ממימי תהום פלוגה ה׳ היתה בדרום ,ואנחנו ,מחלקת הסיירים ,ישבנו
עליונים -ירדה .הבצורת היתה גורמת סבל רב לתושבים, בבאר־טוביה ואחר״כך בגבעת״ברנר ,ומשם יצאנו למסעות
ובעיקר לשבטי הבדווים .בזמן הראשון סיירנו בשפלה ארוכים וקצרים ולמדנו היטב את הדרום ואת הנגב .הגענו
ובאיזור החוף ,ובעיית המים לא הטרידה אותנו במיוחד. למקומות ,שיהודים לא הגיעו אליהם מעודם .הפלחים
בנוסף למימייה שנשא כל אחד ,היינו מצוידים גם בדליי בד והבדווים יושבי הדרום למדו להכיר אותנו וידעו כי אנחנו
ובחבלים ,והיינו שואבים מים מהבורות שמחוץ לכפרים, חלק מן הארץ .בשנת 1944חצינו לראשונה את הנגב
שהיו ברשות הכלל .עם עלייתנו להרי יהודה יכולנו למלא לאורכו והלכנו וחקרנו ובדקנו כל פינה ,כשאנחנו מתחמקים
את מימיותינו מבורות המים הציבוריים שנמצאו שם :בורות
מהאנגלים ,שאסרו כניסת היהודים לנגב.