Page 5 - etmol 51
P. 5
מים מתוך גב במדבר יהודה בארות מפורסמות ששתינו ממימיהן ,היו באר משאבים
)ביר עסלוג׳( ,חלוצה )חלסה( ,מנוחה )מליחה( וניצנה
את המטיילים לצמצם בשתיית מים ,גם אם היו בשפע ,כדי )עוג׳ה אל״חפיר( .ממשלת המנדט יצקה מכסי בטון לבארות
״לחשל״ אותם .לא היו דברים מעולם .היתה ,כמובן, אלו והשאירה בהם פתחים לשאיבת מים .מי המעיינות
משמעת-מים ,שמטרתה היתה לחלק כיאות את המים שלק ששימשו אותנו בערבה ,כמו עין חצבה )חוסוב( ,עין יהב
חנו עמנו ושיכולנו להשיג בדרך ,אבל אף פעם לא הטפנו )וובדה( ,עין יטבתה )ע׳צ׳יאן( היו בחזקתם של הבדווים
שהערבה היתה איזור נדידתם .יש לציין ,שהבדווי מכנה את
לצמצם בשתיית מים ,כתרגיל ,כאימון או כחישול.
בראשית שנת 1943נתמנה כקצין רפואה במטה הפלמ״ח שני מקורות המים -הבור והבאר -בשם אחד :ביר)בור(.
רופא צעיר בשם ד״ר דרייר )דרור( ,שהוא כיום רופא בכל מסעותינו בנגב לא נקטנו בשיטת ההתחמקות מתוש
בקופת-חולים .מיד עם מינויו נפגשתי אתו ,סיפרתי לו על ביו הבדווים ,אבל נזהרנו מלהיפגש עם השוטרים הבדווים
מסעותינו בנגב ובמדבר ,על הצימאון למים ועל הלהיטות רוכבי הגמלים ,שהיו מסיירים בזמנים קבועים בין תחנות
המופרזת לשתייה בהגיענו למקור מים .שאלתי אותו אם אין המשטרה באיזור ומדווחים עלינו לאנגלים .הללו היו מחפ
סכנה בריבוי השתייה ,כשטיב המים עצמם מוטל בספק. שים אחרינו ומנסים לעצור אותנו ולגרשנו מהאיזור האסור
תשובתו היתה חד-משמעית :יש לתת לאנשים לשתות בכניסה ליהודים .אם הבחינה בך עינו הפקוחה של הבדווי,
כאוות נפשם ,ויתרה מזאת :יש לדרבן אותם להרבות אין אתה יכול עוד לחמוק ולהיעלם ממנו .כשהיינו באים עם
בשתייה ללא כל חשש .כנגד סכנת זיהום המים -צייד אותי ערב למחנה אוהלים ,היינו פונים לאוהל הגדול ,הוא אוהלו
של השיח׳ ,ומתקבלים בסבר פנים יפות .אז היה מתברר
בטבליות חיטוי.
גם ללא חוות דעתו של הרופא נקטנו דרך של שתייה ללא לנו ,כי הם יודעים את סדר מסענו כל אותו יום.
הגבלה ליד מקור מים ,ושתייה מבוקרת בעת מנוחה קצרה רכשנו אהדה בקרב מארחינו ,בעיקר תודות לחובש,
)ששם היו לנו מים במשורה( .המימייה היתה בבחינת ״מנת שהיה מצויד בתיק עזרה-ראשונה ,והיה מטפל במסירות
ברזל״ ,ולפעמים היינו מוסיפים מימייה לכל צועד .בכל בנזקקים לשירותי רפואה .משקפיו הוסיפו לו הדר של
מקור מים היינו ממלאים כלים מאולתרים ,כמכלי פח וכיוצא רופא ,וכך גם כינינו אותו .כהכרת תודה היו הבדווים
בהם ,במים .מים אלה ,וכן מימי המימייה השנייה ,חולקו נותנים לנו פיתות חמות ,ביצים ולבן .בכל מקום שהיו שם
בחניות הקצרות .ליד מקור המים שתו האנשים כאוות בדווים ,אם במחנה אוהלים או באוהל אחד ,היינו מקבלים
מי שתייה וממלאים את מימיותינו .חוק המדבר אומר ,כי אין
נפשם :הצועדים נחו ,אכלו ,רחצו רגליים והחליפו גרביים. למנוע מאדם מי שתייה .הקיבוצים רביבים ,גבולות ובית-
פרופ׳ עזרה זהר מבית-חולים שיבא חקר את בעיות המים אשל ,שעלו להתיישבות בנגב בשנת ,1943שימשו לנו
בצה״ל לאחר קום המדינה .בשנת 1959ערך מסע חיילים
ממטולה ועד אילת .תוצאות מחקריו היו ביטול מוחלט של כבסיסים למסעותינו ,וחברי הקיבוצים עזרו לנו בכל.
״משמעת המים״ ,שהיתה נהוגה עד אז בצה״ל ,ומשמעה
היה צימצום בשתייה ,כדי ״להתחשל״ .משמעת מים כזאת ״משמעת המים״
לא היתה בפלמ״ח. אני רוצה להתייחס כאן ל״מיתוס״ שנוצר לאחר קום
מים רבים זרמו בשיטפונות שבנגב מאז אותם מסעות. המדינה שלפיו שלט כביכול חוק ״משמעת המים״ בפלמ״ח
בימים הרחוקים ההם היינו לעיתים עשרה בחורים יהודים או בתנועות הנוער בתקופת המנדט .טענו נגדנו ,שחינכנו
יחידים ההולכים בנגב רחב-הידיים ,במדבר יהודה או בער
בה .היום הפכו הטיול ,השוטטות והסיירות לנחלת רבים,
אולם רגלינו הן שצעדו ראשונות באותם נתיבים.