Page 23 - etmol 69
P. 23
הכין ישראל לאשתו מרים תליון ,עליו הפכו חיוורים מכעס .את הפרט הזה קופסה מקושטת
חרט את שמות ששת ילדיהם .בשנת לא רשם הרצל ביומנו ,למרות שציין
1924הכין שלמה להוריו פורטרט- שם את ביקורו אצל ריינאך .אבל הוא הגדול ...האם מציאות זאת או שמא
תבליט ,עליו חרט :״ישראל ורעייתו סיפר אותו לד״ר אלכסנדר מרמורק, חלום?
מרים רוחמובסקי״ ובאותיות זעירות:
״מנחת אהבה לאבי היקר ולאמי היקרה. שמפיו שמע אותו רוחמובסקי. ״האולם כולו רותח כדוד :שה שה...
שקט ,הס ,סילנס ,םיל״וו״פליי! )צרפ
ש .רוחמובסקי1924 .״. תליון לאשה תית :שקט בבקשה( .הרוחות נרגעות
בשנים האחרונות לחייו עשה ישראל מעט ,הרצל מתיישב לימינו של נורדאו,
רוחמובסקי מתנות לבניו ,כלותיו ונכ ישראל ובניו הכינו גם ארון קודש
מפואר מכסף .גובהו כחמשים סנטימטר עיני הכל מופנות אל הרצל.
דיו ,ביניהן ספרים זעירים ובהם מבחר ורוחבו כעשרים סנטימטר .הארון היה ״נורדאו ממשיך בנאומו המופסק ,אני
מפסוקי ״פרקי אבות״ .כל ילדיו ידעו מקושט בפסליהם של משה ואהרן .הוא יושב בדיוק מול הרצל ואיני יכול לה
עברית רהוטה וגם כתבו בה .בכל יום נרכש על-ידי יהודי עשיר ברוסיה ,אבל סיר את עיני מפניו :טיפוס מזרחי אמי
הוא עבד בין שמונה לתשע שעות ואף בימי המהפיכה נעלם .ישראל ובניו תי ,פנים כהים עמומים :השיער ,הזקן -
בלילה חלם על עבודותיו .גם במלחמת התכתבו עם מנהל ״בצלאל״ בירושלים, שחורים ,עינים גדולות ועמוקות :עצ
העולם הראשונה ,כאשר ״מלאך-המוות פרופיסור בוריס שץ ,ותרמו מעבודותי בות מיוחדת נשקפת מעיניו ,חן בלתי
הגרמני טס מעל שמי פריז״ ,ישב במק הם למוזיאון ״בצלאל׳׳ .כאשר מלאו
בשנת 1918ארבעים שנה לנשואיו, רגיל נסוך על פניו.
לט והמשיך לעבוד. ״אני מביט בשני המנהיגים הגדולים,
את ספרו האוטוביוגרפי וכן את ספרו איזה ניגוד גדול :פניו של נורדאו עו
השני ״השארת-הנפש״ -שניהם ביי שות רושם של כוח גדול ,של גאוה ,של
דיש -ובו הגיגיו בענייני דת ,המצבי אדם המכיר בערכו .זקנו הרחב ,המסו
רק לשני קצוות ,שפמו הלבן הגדול,
עים על גישה פשטנית וליברלית לנושא, המצח הגבוה ,כאילו אומרים :דרך-
שלח בשנת 1928לבית אחד-העם בתל- ארץ ,והפה )שהוא קצת גדול מדי( ,כמו
אביב עם פתיחתו .על מצבתו ציווה הר גע ש עמוק ,הזורק מלות-אש כנביא.
לחרוט :״איש מאושר הייתי בחיים / והרצל ,חושב אני ,הוא בדיוק ההיפך,
שקט ושלוה ,לחם ושמלה היו תמיד לא גאה ,אלא כאילו נושא על עצמו
בביתי /אהבתי את מלאכתי ,את אשתי צער עמוק ...בנאומו של נורדאו היו
וביתי /גם אחרי מותי ,רוחי תהיה / משפטים שהעלו חיוך קל על פניו של
הרצל .זוכר אני עד עצם היום ,שזה גרם
במעשי ידי אשר השארתי אחרי״. לי צער ,חשבתי שפנים כאלה אינם
ישראל רוחמובסקי הלך לעולמו
יכולים ואסור להם לחייך...
בשנת 1934בפאריס. ״כאשר נורדאו סיים את נאומו ,קם
האדם שישב לשמאלו ,וללא טקסיות
תפס אותי ביד)ר ק מאוחר יותר נודע לי
שזה היה ד״ר אלכסנדר מרמורק( ואמר
לי :׳יודעים אנו שהנך ציוני טוב ,בר
צוני לעשות לך הכרה עם ד׳׳ר הרצל׳
ודחף את ידי לתוך ידו של הרצל! הרצל
אמר לי :שלום עליכם ,ידעתי כבר לפני
שנה שהטיארה היא מעשה ידך״.
אגב ,למרות שהרצל אינו מזכיר ביו
מניו את רוחמובסקי ,ניתן לקבוע
שהפגיעזה התקיימה בפריז ביום
.20.4.1903באולם האוניברסיטה פופו-
לייר )האוניברסיטה העממית( .באותו
היום ביקר הרצל אצל סלומון ריינאך,
אחד המומחים הגדולים ,יהודי ,שהעיד
בזמנו שהטיארה אכן קדומה .כאשר
ריינאך לא נכבש לדברי הרצל בענין
הרעיון הציוני ,אמר לו הרצל ,שבערב
ילך להרצאה של מאקס נורדאו ,בה
ישתתף גם ישראל רוחמובסקי .ריי-
נאך הבין את הדקירה העדינה ופניו
23
