Page 138 - ראש בראש לאתר
P. 138
136ראש בראש
אני הייתי אז מרכז ועדת התרבות במקום ,וכל הלילה הייתי צמוד למקלט
[הרדיו] היחיד במשק ושמעתי את תוצאות ההצבעה .ב 12-בלילה הייתה
כמובן התרגשות גדולה .החלטתי לצלצל בפעמון ולהעיר את החברים
ולשמוח יחד .הגעתי עד הפעמון וכבר עמדו שם חברים:
— מה אתה רוצה לעשות?
— אני רוצה לצלצל.
— מי אמר לך? ישנה החלטת קבוצה על זה ,החלטת מזכירות?
— אין החלטת מזכירות ,אבל קרה משהו!
— לא ניתן!
ראיתי שזה ייגמר במאבק פיסי וויתרתי.
למחרת בבוקר כבר שמענו מה נעשה בארץ באותו לילה [השמחה העצומה
לרגל ההחלטה ההיסטורית באו"ם] ובקיבוצים השכנים ראינו דגלים
מונפים .לקחתי את הדגלים שלנו והלכתי לתלות אותם .בדרך ראו אותי
הולך עם הדגלים ועצרו אותי:
— לאן אתה הולך?
— לתלות את הדגלים ,כמו בכל הארץ.
— לא ניתן ,אנחנו רוצים קודם החלטת מזכירות.
ראיתי שזה הולך לקראת התנגשות .החלטתי לעשות מעשה בלתי שגרתי
וכינסתי את ועדת התרבות לאחר ארוחת הבוקר .סיפרתי מה קרה .אמש
לא עשינו שום דבר ,ובכל הארץ הייתה שמחה גדולה .אבל הערב מוכרחים
לעשות משהו ,לא ייתכן לעבור לסדר היום .הצעתי מסיבה ,אבל היה סירוב
מוחלט .הייתי בעמדת מיעוט .הצעתי שיחת חברים עם מפות ופרחים על
השולחנות בחדר האוכל.
— בשום אופן לא .נכנס שיחה רגילה ,שיחת חולין.
אמרתי אז :אנחנו לא נסלח לעצמנו כל חיינו שלא עשינו שום דבר.
התשובה המפורסמת של חברה ,שאני מאוד מחבב אותה ,מוותיקות
המקום ,הייתה :אם אישה יולדת נפל ,היא שמחה?
הסרתי מעלי את האחריות .הרוב לקח על עצמו את הארגון .תלו איזה פתק
קטן :הערב שיחת חברים בענייני היום .זה היה הנוסח.
מובן שהתאסף קהל עצום .כולם באו :ילדים ,נוער ,כולם .פתח אחד
החברים — הוא כבר איננו בחיים — על האסון שקרה לנו [ההחלטה באו"ם]
וכו' וכו' .אחר כך דיבר יהודה ,שאני מאוד מחבב אותו ,ואמר :הייתי היום
בחיפה ,וראיתי את השתוללות ההמונים ברחוב ,וכבר נשפך דם ,ומי יודע
כמה דם יישפך בגלל הפנטזיה הזאת של המדינה .בנוסח הזה.
הייתה דממה .ואז קם אחד החברים ,מאלה שנקראו 'בלתי מפלגתיים' ,קפץ
על השולחן וצעק :גוועלד! (הוא ספרדי ,והוא צעק כך ,ביידיש) :אנחנו
