Page 176 - ראש בראש לאתר
P. 176
174ראש בראש
השביעי' ומיעוטם בעיתונים אחרים .הוא התייצב בהם ,כאמור ,לצידו של בן-
גוריון בצורה חד-משמעית ולעיתים אף בצורה קיצונית ממש.
הטור הראשון נשא את השם 'כשהדברים על חודם' ופורסם באוקטובר .1960
תחילה נראה היה שאלתרמן מבין לרוחו של לבון התובע צדק וטיהור שמו .אלא
שדי מהר התברר לאן חותר אלתרמן .הוא יצא במאמרו נגד פובליציסט בכיר
בדבר ,יהודה גוטהלף ,שכתב כי 'פרשת לבון היא ...פרשת דרייפוס בזעיר אנפין'.
גוטהלף אומנם הסכים שאין כל מקום להשוואה בין צרפת של סוף המאה ה19-
לבין ישראל של שנות החמישים .שם ראשי המדינה והצבא העלילו על דרייפוס
ואילו כאן ,לדברי גוטהלף' ,לא קרה ואנו בטוחים שלא יקרה כדבר הזה'.
מכאן עבר אלתרמן לנתח את עמדותיו של לבון והוא ציטט אותו באמרו ,ששוב
אינו דורש טיהור שמו ,אלא הוא מבקש להבטיח שטיפולה הכושל לדעתו של
מערכת הביטחון בנושא 'עסק הביש' וכל מה שבא בעקבותיו לא יחזור על עצמו.
אלתרמן רגז על לבון שצייר 'תמונה אפלה של אווירת פלילים ורקב השוררת
במערכת הביטחון של ישראל' וטען ש'קשה להעלות על הדעת דברי אשמה בעלי
משמעות קטלנית יותר' .לאחר דברי בלע כאלה ,כתב המשורר ,מוזר שיש אנשים
המחפשים דרך לפייס בין הצדדים .מבחינתו לבון חצה את כל הקווים האדומים.
במאמריו הבאים הוא יצא נגד הכוונה לצנן את הרוחות ו'לפרוש מן הפרשה',
שכן הדברים חמורים מדי .את מסקנות 'ועדת השבעה' בדצמבר — 1960דחה ולא
נתן לו מנוח טיעונו המרכזי של לבון בגנות התנהלותה של מערכת הביטחון.
'תולדות הציבור הישראלי לא ידעו התקפה כוללת ,מחשידה ומרשיעה בעלת
משמעות קשה מזו שערך לבון על מוסדות אלה במלחמתו לטיהור שמו' ('הבהלה
לא תתקן דבר' ,דצמבר .)1960
במאמרו 'כיצד להתגבר' מינואר 1961יצא אלתרמן נגד אלה שתקפו את בן-
גוריון על פסילתו את מסקנות 'ועדת השבעה' ועל התעקשותו להקים ועדת חקירה
משפטית ,שרק היא תוכל לרדת לשורשי הדברים .הוא סיים במילים שקבלת
דרישה זו תסייע לטיהור האווירה ,ו'הדמוקרטיה לא רק שלא תחרב [כפי שאיימו
המתנגדים ,לרבות בצמרת מפא"י] אלא אף תהא נשכרת מכך'.
בשבועות הבאים הסתייג המשורר מהתנהלותם של אנשי הרוח שתקפו את
בן-גוריון והתייצבו לצידו של לבון .אלתרמן חזר על טיעונו שהנושא חרג זה
מכבר ממסגרתו הראשונה ומדרישתו של לבון לנקותו מ'עסק הביש' .עתה הנושא,
לדעתו ,הוא התקפותיו שלוחות הרסן נגד מערכת הביטחון .את אנשי הרוח כינה
בלעג 'עונשי רוח מתנשאים' ופעילותם לא תיזכר כ'תופעת כבוד של ביקורת
ציבורית ושל נאמנות לאמת'.
במאמרו 'לפני סיום' מפברואר 1961מעניינת התייחסותו לעתידו של
לבון לאחר הדחתו מתפקיד מזכיר ההסתדרות .אלתרמן העריך — הערכה שלא
קרתה — כי לבון עוד ימלא תפקידים מרכזיים במדינה .גם במאמר זה חזר על
