Page 178 - ראש בראש לאתר
P. 178
176ראש בראש
רבות של נשיאה בעול ,של עמל מתמיד ופורה ,עשרות בשנים .כל אלה יוצאות אל
רקע ראשון .שעות אחרות ,שנויות במחלוקת ,נעשות שניות במעלה'.
המשורר הביע את ההערכה שאשכול ,אומנם' ,לא קורץ מחומר של מבשרים
ומחוללי תקופות' ,ובכל זאת הוא תרם רבות ב'מעשי פשרה ואיחוי קצוות' .לא היה
לו ספק ש'הפולמוס הגדול בינו לבין בן-גוריון השאיר צלקות לא רק בחייו שלו,
אלא בחברה הישראלית כולה'.
'הפרשה' ממרחק השנים
עם השנים התרחקו העימותים ,הפולמוסים וההתלהמות שאחזו עם שלם בגרונו
במשך תקופה ארוכה וניתן לדון ב'פרשת לבון' ,במקומה ובהשפעתה בצורה
שקולה.
על הכול מוסכם שהיו אלה ימים קשים ושנושאים חשובים נדחקו אל השוליים
בשל גובה הלהבות של 'הפרשה' על כל הסתעפויותיה .לא תהא זו טעות לקבוע
שדרכם של שני האישים המרכזיים בפרשה — לבון ובן-גוריון — נקטעה .לבון
נדחק לחלוטין הצידה ועד מותו ב 1976-שוב לא הייתה לו שום עמדת השפעה.
בן-גוריון הגיע למסקנה ש'אינו יכול עוד' וב 1963-פרש מראשות הממשלה.
ניסיונו לחזור אל קדמת הבמה ב 1965-בראש רשימת רפ"י — נדון לכישלון .לאחר
מכן ,עד מותו בשלהי ,1973עסק בכתיבת ההיסטוריה ומילא ,מבלי שהתכוון לכך,
את תפקיד 'אב האומה' .להוציא מקרים בודדים שוב לא שש ,כמנהגו בעבר ,לקרב
פוליטי .קרוב לוודאי שבשנת ,1969ארבע שנים לפני מותו ,הוא היה מרוצה :חוק
ועדות החקירה שּונה ודעתו ,למעשה ,התקבלה.
חגי אשד ,מקורבו של בן-גוריון ,פרסם בשנת 1979את ספרו 'מי נתן את
ההוראה?' כדאי להביא כמה קטעים מהקדמתו לספר המנתחים באופן שקול למדי
את שלביה השונים של 'פרשת לבון' ואת תוצאותיה .את הקדמתו לספר פתח
במילים הבאות" ' :פרשת לבון" הייתה מלחמת אחים בלי שפיכות דמים .חוויה
לאומית טראומטית של שנאה ,קנאה ,בגידה ואכזבה ,פילוגים והשמצות הדדיות
מכוערות ללא תקדים — בכאב ,בפחד ,בחשבון ...פרשה טראגית מלאה פרדוקסים.
שר ההיסטוריה חמד לו לצון .הוא היתל בכל גיבוריה הטובים והרעים של הפרשה
וקבע שאף אחד מהם לא ימלא את התפקיד החשוב שחשב שהוא ממלא בהווה,
ובוודאי שלא את התפקיד שהוא רצה למלא בעתיד" ...פרשת לבון" — תחילתה
וסופה במלחמת הירושה של מפא"י.'...
בהמשך הסביר אשד איך רצה בן-גוריון לקדם את ה'צעירים' — משה דיין,
שמעון פרס ,אבא אבן וחבריהם — ואיך בלמו אותו תוך כדי קרבות 'הפרשה' ותיקי
המפלגה ובראשם השלישייה הקובעת ,ה'טרויקה' — גולדה מאיר ,פנחס ספיר
וזלמן ארן — שרצו להעביר את הירושה קודם כל לעצמם ,ללוי אשכול ,ומאוחר
