Page 26 - ראש בראש לאתר
P. 26
24ראש בראש
צינה דיזנגוף ,רעיית הציר מאיר דיזנגוף ,ראש עיריית תל אביב לימים .רופא הוזמן
לטפל במתעלפים.
'הוי חביבי הקוראים' ,המשיך באיארסקי בתיאורו הקודר' ,לא תוכלו לשער את
המחזה הנורא הזה .מאה שבעים ושמונה אנשים [מצביעי ה'לאו'] עומדים ובוכים...
וגם הרחוב מול אולם הקונגרס מלא עצבון .על כל צעד ושעל אנו שומעים רק בכי
ואנחות ,והעוברים ושבים השוויצים מביטים ואינם מבינים'.
בגלל מצבם הקשה של חלק מהצירים ,שלא חשו בטוב ואף התעלפו ,הוחלט
לדחות את התכנסות השוללים לשעה תשע וחצי בלילה .האולם התרוקן והרמז
היחיד למה שהתרחש בו היו שלוליות מים שהותזו על המתעלפים .היו שאמרו
שהיו אלה דמעות הצער על ההחלטה...
ההתכנסות הדרמטית הזו זכתה בהיסטוריוגרפיה הציונית לכינוי 'כינוס
הבוכים'.
בלילה שבו הצירים והתכנסו .הרוחות נרגעו מעט ,אך נשמעו דברים חריפים
ביותר נגד הרצל .לפתע נפתחה הדלת והוא הופיע .במשך שעה ארוכה הסביר
לנוכחים כי פעל מחוסר ברירה :בטורקיה מצא שערים נעולים בפני השאיפה
הציונית להתיישב בארץ ישראל ,ובעולם הולך מצב היהודים ורע מחודש לחודש.
חששו הגדול הוא ,שלא יארכו הימים שבפני המוני הפליטים היהודים ייסגרו
שערי כל הארצות ואלה שיעדיפו להישאר בארצות המצוקה ייבלעו וייטמעו בקרב
עמיהן' ,ובאופן זה צפויה האומה הישראלית לרדת לטמיון ולהיעלם מעל במת
ההיסטוריה'.
הרצל ,שתחילה נראה עייף ושחוח ,התאושש תוך נשיאת דבריו וחזר להיות,
כעדות המשתתפים' ,הרצל המוכר' .הוא לא היסס לנזוף באומרי ה'לאו' על שנטשו
את האולם לאחר שהתקבלה ,בהצבעה דמוקרטית ,החלטה שאינה נראית להם,
וקרא להם לחזור לדיונים למחרת בבוקר .ואז ,במחווה דרמטית ,הוא השמיע את
המשפט המבטיח' :אם אשכחך ירושלים — תשכח ימיני!'.
הציר הצעיר ז'בוטינסקי לא הסתיר אף לאחר שנים את התרגשותו ואת
התרשמותו העזה מהמנהיג הגדול' :עוד מצטלצל באוזניי קולו ,כשהוא נשבע לפני
כולנו — "אם אשכחך ירושלים "...האמנתי לשבועתו .כולם האמינו'.
ואכן ,למחרת בבוקר נמשכו דיוני הקונגרס ,נישאו נאומים והתקבלו החלטות.
כל הצירים — תומכי הצעת אוגנדה ,מתנגדיה והנמנעים — השתתפו בישיבות
המליאה והוועדות .ביום שישי ,ה 28-באוגוסט ,1903הקיש הרצל בפטישו ופתח
את ישיבת הנעילה של הקונגרס השישי .הוא הסביר ,בקצרה ,מדוע חשב שעליו
למצוא פתרון זמני מחוץ לארץ ישראל וסיים את דבריו בהרמת יד ובאמירת
הפסוק' :אם אשכחך ירושלים — תישכח ימיני' .מאות הצירים מכל המחנות
והאורחים הרבים ביציעים — הריעו לו ומחאו כפיים בהתלהבות.
בסיומו של הקונגרס דומה היה שהמשבר חוסל ,אך הרצל חש עצמו מותש
