Page 37 - ראש בראש לאתר
P. 37
ההימור הגדול של הרצל 35
אולם הקונגרס חלף ,הסערות איימו להטביע את הספינה — והיא לא טבעה.
הרצל מת והמשבר שאיים על היישוב היהודי הקטן בארץ ישראל ,התחלף בתנופת
צמיחה .חלק מאלה שתמכו בו בנושא אוגנדה — חזרו בהם ואחרים פרשו והקימו
את יט"א — ההסתדרות הטריטוריאליסטית בהנהגתו של ישראל זנגוויל .אין ספק
כי דו"ח המשלחת שבדקה את התנאים בשטח המיועד ל'מדינה היהודית' באוגנדה
ופסלה אותם העלה תרומה גדולה לגניזת התוכנית.
האם ניתן למצוא ב'קונגרס אוגנדה' ובפולמוס שעורר גם קו זכות?
זאב ז'בוטינסקי ,שלא היה גדול ממנו בביקורת על התנועה הציונית ,סיכם את
התרשמותו מקונגרס זה במילים אלה' :הקונגרס השישי היה האחרון לחיי הרצל —
ואולי הראשון לציונות הבוג רת [הפיזור — במקור] ...הרגשתי כי אחרי ההצבעה
[על שיגור המשלחת לאפריקה המזרחית ,שפילגה את התנועה] עלה הקונגרס
לגובה כזה שאין להשוות אליו את גובה ראשיתו .למרות הפירוד והדמעות והזעם
נוסף לו איזה ליכוד פנימי יותר עמוק .נתקרבו אומרי הלאו ואומרי ההן אלה לאלה
קרבה רוחנית יתרה מתמול שלשום .אולי למדו לכבד יותר מקודם איש את אחיו,
או את התנועה .וגם התנועה כולה ,דומני ,עלתה ביום ההוא שבו אבלו צירי העם
על ניצחונם המדיני הראשון .בטוחני שגם צ'מברליין (בעל הצעת אוגנדה) ובלפור
(ראש ממשלת בריטניה דאז) ועוד כמה מדינאים באנגליה ובארצות אחרות — רק
ביום ההוא הבינו את הציונות ,ורבים מוותיקי התנועה גם כן'.
