Page 57 - ראש בראש לאתר
P. 57
על סף מלחמת אחים 55
בן-גוריון לא הסתיר את אכזבתו .הוא חשב על 'מפעל גרנדיוזי' בתחום העלייה
או בתחום ההתיישבות והתברר לו שאיש שיחו מסתפק במילים ובחתימות.
בחצות הלילה ,לאחר שש שעות דיון ,סיכם רוטנברג ושאל את בן-גוריון אם
יסכים להיפגש עם ז'בוטינסקי בלעדיו .בן-גוריון הסכים .רוטנברג ביקש לדעת
מדוע לא לחץ את ידו של ז'בוטינסקי בראשית הפגישה .תשובת בן-גוריון :לא
רציתי להעמיד אותו בניסיון .רוטנברג הציע לשניים שבפגישתם הבאה ,שנקבעה
ליום המחרת ,יביא כל אחד מהם תוכנית משלו לדיון.
פגישה זו הייתה תכליתית יותר .נכחו בה רק שני המנהיגים ,ללא המתווך
רוטנברג .תוך כדי ניהול המשא ומתן ,לאורך מספר שבועות ,הגיעו ידיעות
מדאיגות מארץ ישראל .בכמה מקומות שוב התלהטו הרוחות ,בעיקר בנושא
'העבודה המאורגנת' ,דהיינו עיקרון שההסתדרות דגלה בו ,לפיו שיגור פועלים
למקומות העבודה השונים ,קבועים וזמניים ,יהיה אך ורק באחריות לשכות
העבודה ההסתדרותית .הסתדרות העובדים הלאומית ,גוף חדש שקם באותה שנה
ביוזמת התנועה הרביזיוניסטית ובית"ר ,זכתה לקבלת פנים צוננת ביותר מצד
הסתדרות העובדים הכללית ,וכל מקום שקיבל את עובדיה ,היה מעורב בעימות
עם מוסדות ההסתדרות הכללית ואנשיה .כך היה בפתח תקווה כשאיכרים אחדים
קיבלו עובדים 'לאומיים' ישירות וכך קרה בעת עבודות בניין בחיפה ,כשמשמרות
של אנשי ההסתדרות ניסו למנוע מבית"רים 'בלתי מאורגנים' כהגדרתם ,לעבוד
במקום.
הסכסוך הזה הסתבך בעת שהתנועה הרביזיוניסטית ערכה אסיפה בחיפה
לכ 80-מחבריה .מחוץ לאולם התכנסו מאות חברי הסתדרות ,שלדבריהם באו
למחות על 'שבירת העבודה המאורגנת' בעיר .הם צעקו וגם יידו אבנים לעבר
האולם .התפתח סכסוך אלים ,הוזעקה המשטרה והיא השליטה סדר ,תוך כדי
פגיעות חמורות במפגינים.
מוסדות היישוב — הוועד הלאומי ,הסוכנות היהודית ואף צמרת מפא"י —
הסתייגו מההפגנה האלימה של אנשי הסתדרות העובדים וקראו לכל הצדדים
לשמור על איפוק מרבי .החדשות האלה הגיעו ,כמובן ,גם ללונדון ,והן זירזו את
שני המנהיגים לסיים את דיוניהם .המצב בארץ ישראל נראה על סף פיצוץ.
לקראת סוף אוקטובר הלכו והסתמנו הסכמים אחדים בין בן-גוריון
לז'בוטינסקי .היחסים ביניהם התהדקו ,ואף שנותרו חילוקי דעות ומשקעים מן
העבר ,התברר כי בכמה נושאים מרכזיים רב המשותף על המפריד.
במהלך המשא ומתן הלכו השניים ,שקודם לכן היו ללא ספק אויבים בנפש,
והתקרבו זה לזה .על כך יכולים להעיד מכתבים שכתבו איש לרעהו ולאחרים.
אניטה שפירא מביאה בספרה 'בן-גוריון — דמותו של מנהיג' שלושה מהם .בן-
גוריון כתב לז'בוטינסקי' :שום דבר שיקרה מעכשיו לא ישנה את העובדה ששנינו
נפגשנו ובמשך שעות רבות שכחנו את כל אשר עמד מאחורינו — וחרדה רבה