Page 53 - ראש בראש לאתר
P. 53
על סף מלחמת אחים 51
הרביזיוניסטים מלשבור את ההסתדרות' .מר לויצקי העלה תזה של משוואה :שתי
התנועות ,אף לפני התלהטות הרוחות בעת משפט סטבסקי ,פיתחו יחסי שנאה
עזים זו כלפי זו ,ומצד שני המנהיגים של שתי התנועות היו מעשים ודיבורים
שיכלו להביא לידי התנפלות של תנועה אחת על השנייה.
בן-גוריון לא הסכים לכך' .אני זוכר שהיה מקרה שזרקו עליי פצצה באסיפה,
שאילו הייתה פוגעת בי ,הייתה בוודאי הורגת אותי .אבל איני זוכר מקרה הפוך
מצד חברי הסתדרות' .הסניגור ניסה להוכיח שנאומיו חוצבי הלהבות של בן-גוריון
שלהבו את קהל שומעיו ,ועל כך השיב בן-גוריון שאינו נוהג לתת ציונים לעצמו.
בשלב זה התערב השופט הבריטי קריסול ואמר ,כי 'נאום נלהב אין בו הוכחה
שהוא פוגע במישהו'.
עורך הדין לויצקי ציטט דברים 'מתלהמים' של בן-גוריון באסיפת פועלים
ב 1-במאי 50' :1934אלף אגרופי פלדה יתרוממו כאשר יבואו להתנפל על הפועל
בארץ' .על כך השיב לו בן-גוריון' :אני חי בארץ כבר 26שנה .ידענו להגן על
עצמנו תמיד ,ואם היה צורך מסרנו את נפשנו על כך .ידענו להתגונן כלפי חוץ
ונדע גם להגן על עצמנו כלפי פנים'.
את בן-גוריון ייצג בשלב זה של המשפט עורך הדין קרונגולד והוא הודיע
כי מרשו יהיה מוכן לסיים את הפרשה אם יקבל התנצלות מצד העיתון .במקרה
כזה יציע לבטל את המשפט .באי כוח שני הצדדים התכנסו בלשכתו של השופט
קריסול ולאחר שעה קלה יצאו עם נוסח של התנצלות מצידו של עורך דואר היום,
פסח גינצבורג' :מר גינצבורג מבקש לומר ,כי העיתון דואר היום לא התכוון אף
פעם לפרסם משהו העלול לגרום נזק או הרגזה למר בן-גוריון באופן אישי .אם
עקב הפרסום הוא גרם למאשים כאב אישי כלשהו או הרגזה ,אזי ברצונו של
הנתבע להביע את צערו האמיתי ולהבטיח לתובע שזו לא הייתה כוונתו'.
השופט קריסול בירך על ההתנצלות שניתנה וציין כי העיתונים בארץ ,לא
פעם ,מפרסמים דברים 'העומדים על גבול העלבון' .הוא הציע להם לא לעשות
זאת ,כי אם יגיע אליו מקרה דומה ,לא יהסס לשלוח את הנתבע למאסר.
בכך תמה הפרשה הזאת ובן-גוריון התפנה לנושאים אחרים ,שלפחות אחד
מהם היה מפתיע ו'הרעיש עולמות' .לעומת זאת ,מיזם נוסף שלו ,שבו תלה תקוות
גדולות — לא צלח .הכוונה לשורה של הסכמים עם מנהיגי הערבים הפלסטינים
על ברית יהודית—ערבית ,שכללה הסכמה של בן-גוריון שארץ ישראל היהודית
תהיה חלק מפדרציה מזרח תיכונית כלל-ערבית.
לגבי צינון המתח בין המחנות ,לפחות כלפי חוץ לא ניתן היה להבחין אצל
בן-גוריון בנכונות כלשהי למיתון איבתו למחנה הנגדי .כאשר פורסמה בעיתון
דואר היום ידיעה כי בשל המצב המידרדר של יהדות אירופה לאחר עליית היטלר
לשלטון ,העלו חוגים ציוניים בפריז הצעות להקים חזית ציונית אחת בסיסמה
'מבן-גוריון עד ז'בוטינסקי' — הוא לא התייחס אליה כלל.
