Page 55 - ראש בראש לאתר

‫על סף מלחמת אחים ‪53‬‬

‫כשהחלו שיחות מקדימות בין התנועות‪ ,‬היה ברור לבן‪-‬גוריון ש'במקום לשבת עם‬
‫שני בולי עץ שאינם אלא פונוגרף [במשמעות תקליט] דומם של האיש המכריע‬
‫במפלגה הרביזיוניסטית ולהשחית לשווא את הדברים' — מוטב ומעשי יותר לנהל‬
‫משא ומתן ישיר עם ה'בוס'‪ ,‬הלוא הוא ז'בוטינסקי‪ .‬אניטה שפירא רואה במהפך‬
‫שחל בתפיסתו של בן‪-‬גוריון תוצאה של מיקומו החדש במדרג הפוליטי הציוני‪:‬‬
‫'לא עוד מנהיג פועלים מיליטנטי‪ ,‬המבקש להשליט את מעמד הפועלים על העם‪,‬‬

‫אלא מנהיג האחראי לגורל העם היהודי בימי משבר'‪.‬‬
‫בצד השני‪ ,‬הרביזיוניסטי‪ ,‬הובחנה בכתובים אי‪-‬נחת מהשתתפותו של‬
‫ז'בוטינסקי ב'שיחות השלום'‪ .‬יוסף שכטמן‪ ,‬בביוגרפיה המקיפה שלו על‬
‫ז'בוטינסקי‪ ,‬הכתיר את הפרק שעסק ב'שיחות לונדון' במילים‪' :‬רומן הסרק עם‬
‫בן‪-‬גוריון'‪ .‬שכטמן אף גילה כי לפני פרסום הספר הראה את הפרק הזה לבן‪-‬‬
‫גוריון שהיה אז ראש הממשלה‪ .‬לדבריו‪ ,‬בן‪-‬גוריון אמר לו שלא מצא אי‪-‬דיוקים‬
‫עובדתיים‪ ,‬אבל כאשר יציג הוא‪ ,‬ביום מן הימים‪ ,‬את גרסתו למפגשים‪ ,‬היא תהיה‬
‫שונה לגמרי‪ .‬לפי שכטמן‪ ,‬ימים ספורים לאחר שחרור סטבסקי‪ ,‬החליט ז'בוטינסקי‬
‫לעשות 'מחווה ספקטאקולרית [דרמטית‪ ,‬מרהיבה במיוחד] לשלום פנימי' על ידי‬
‫הצעה ל'הפוגה בהתנגשויות הגופניות' בין שתי התנועות‪' .‬אם זו תהיה סנסציה‪ ,‬כי‬
‫אז מוטב שתהיה סנסציה גדולה'‪ ,‬אמר‪ .‬חבריו להנהגה לא הסתירו את הסתייגותם‬
‫מההצעה‪ ,‬וז'בוטינסקי השיב להם כי מוטב שהתנועה הרביזיוניסטית תהיה היוזמת‬
‫והמנהיגה ולא הנגררת‪ ,‬אם כי לא תלה תקוות רבות בסיכויי ההידברות‪ .‬הנהגת‬
‫תנועתו פנתה למפא"י והציעה מפגש פיוס‪ .‬זה התקיים בלונדון בתחילת אוקטובר‬
‫‪ 1934‬ולא הניב פירות‪ .‬ואז הגיעה הצעתו של פנחס רוטנברג להפגיש את שני‬

‫היריבים המושבעים‪.‬‬
‫שמואל כץ‪ ,‬בביוגרפיה שלו 'ז'בו'‪ ,‬תלה את החלטתו של ז'בוטינסקי לפתוח‬
‫ב'שיחות פסגה' עם יריבו העיקרי‪ ,‬בן‪-‬גוריון‪ ,‬ב'הרגשת ההתרוננות' ששררה‬
‫בתנועה הרביזיוניסטית לאחר זיכויו של סטבסקי‪' .‬בסך הכול חוזקה התנועה‬
‫בעליל‪ ,‬וז'בוטינסקי החליט לנצל זאת על ידי מאמץ לחיסול "מלחמת האחים"'‪ .‬כץ‬
‫סבור כי השימוש של ז'בוטינסקי במילה "ספקטאקולרית' ל'הצעת השלום' הייתה‬

‫על דרך ההומור‪.‬‬
‫יוסף נדבה כתב בפרקי הביוגרפיה שלו על ז'בוטינסקי‪ ,‬שלמרות המשקעים‬
‫שהותירו משפט סטבסקי ונגזרותיו‪' ,‬הרים ז'בוטינסקי את קולו לשלום במחנה‬
‫הציוני'‪ ,‬ולכן חיפש דרך — 'אם לא להשכין שלום קבע‪ ,‬הרי לפחות להפיג את‬

‫המתיחות ולהסכים על שביתת נשק'‪.‬‬
‫מנקודת מבט מחקרית‪ ,‬אקדמית‪ ,‬הביע צמד ההיסטוריונים‪ ,‬יעקב גולדשטיין‬
‫ויעקב שביט‪ ,‬בספרם 'ללא פשרות'‪ ,‬את הדעה שבן‪-‬גוריון היה מוכן לשינוי לאחר‬
‫הצלחתו בבחירות לקונגרס הציוני ה‪ 18-‬ב‪ .1933-‬הוא וחבריו חשו כי הם נמצאים‬
‫כבר בעמדת הנהגה אחראית ורובץ עליהם 'נטל האחריות של הכוונת התנועה‬