Page 179 - בחזית העורף / משה נאור
P. 179

‫פרק רביעי‬

‫עם הכרעתה של המערכה הבין‪-‬קהילתית ותחילתה של המלחמה הסדירה חודד‬
‫ההבדל בין עורף לחזית‪ ,‬והעיר תל אביב נתפסה כעיר עורף‪ ,‬שמצבה תואר כשונה‬
‫ממציאות החיים בירושלים וביישובי הספר הקרובים לחזיתות הלחימה‪ .‬בשלב זה‬
‫גם הומחש היותו של העורף חזית נוספת במלחמה טוטלית‪ ,‬שכן ההתקפות‬
‫האוויריות טשטשו את ההבחנה בין עורף לחזית ובין אזרח לחייל‪ .‬בשלב זה‬
‫של הלחימה‪ ,‬ועל רקע הדאגה לעמידתם של האזרחים בשל ההפצצות האוויריות‪,‬‬
‫פעלו המוסדות הלאומיים בשיתוף השלטון המקומי להסדרת הטיפול בנפגעי‬
‫המלחמה ובנזקי הרכוש‪ .‬בין השאר הם נדרשו למצוא פתרון לתופעת פליטי‬

                                                                      ‫המלחמה‪.‬‬
‫ב‪ 10-‬בדצמבר ‪ 1947‬נפתחה ישיבת הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית‬
‫בהקראת שמותיהם של החללים‪" ,‬מהם שמסרו נפשם בעמדות ההגנה ומהם אזרחים‬
‫שלוים שכדור ופגיון קיפחו את חייהם"‪ 101.‬בין השמות שהקריא בפתח הישיבה‬
‫מרדכי נמירובסקי היה גם שמה של פלורה אלבו‪ .‬אלבו הייתה בת ‪ 35‬בעת שנהרגה‬
‫בהתקפה על שכונת בית יעקב‪ ,‬הסמוכה לשכונת התקווה‪ ,‬ב‪ 8-‬בדצמבר ‪ .1947‬באותה‬
‫התקפה נהרגו גם שלמה אדמוני‪ ,‬שלמה שמאי ויוסף ברזילי‪ ,‬שהיה בן שלוש שנים‪.‬‬
‫אחיו הפעוט‪ ,‬בן שבעה חודשים‪ ,‬נחטף בהתקפה‪ ,‬והוחזר באותו לילה לאחר שמסר‬
‫אותו תושב הכפר סלמה לידי שוטר בריטי‪ ,‬וזה העבירו לאחת מעמדות הההגנה‪ ,‬לידי‬
‫זאב שחם‪ ,‬מפקד פלוגה בחי"ש תל אביב‪ 102.‬ויקטור ברזילי תיאר את ההתקפה על‬
‫הצריף שנחטף ממנו ילדו התינוק ובו מצאו את מותם בנו יוסף בן השלוש ופלורה‬

                                                                          ‫אלבו‪:‬‬

‫עם היריות הראשונות בערב עברתי עם משפחתי לבית שכני מר אלבו‪ .‬הבית‬
‫נמצא סמוך לפרדס‪ .‬בשמונה גברו היריות ורגעים מספר לאחר מכן ראינו ‪7-6‬‬
‫ערבים מתקרבים לביתנו‪ .‬סגרתי את החלונות והתחבאנו תחת המיטות‪.‬‬
‫הערבים פרצו את הדלת למטבח ונכנסו לתוכו ]‪ [...‬הם הציתו אש במטבח‪.‬‬
‫לאחר מכן ניפצו שמשה בחדר שבו שכבה הגברת פלורה אלבו‪ ,‬שבה נתקלו‬
‫בראשונה‪ ,‬קראה לעומתם‪" :‬רחמים‪ ,‬ילדים נמצאים כאן!" אחד הערבים ירה‬
‫בה באקדחה ופצעה‪ .‬בני יוסף‪ ,‬בן ‪ ,3‬נפצע ביריה בזרועו ]‪ [...‬המתנפלים‬
‫השגיחו בי וירו אלי‪ .‬נפגעתי בידי‪ .‬הם קיללו ואיימו עלינו ומלאו את החדר‬
‫ביריות‪ .‬שכבנו בשקט‪ .‬רק הילד בכה‪ .‬אחד הערבים אמר‪" :‬כנראה‪ ,‬כולם כבר‬
‫מתו‪ ,‬והילד – מעאליש!" הם יצאו‪ .‬ברחתי לבית כנסת סמוך לבקש עזרה‬

           ‫‪ 101‬פרוטוקול ישיבת הוועד הפועל של הסתדרות העובדים הכללית‪ ,10.12.1947 ,‬אה"ע‪.‬‬
                           ‫‪ 102‬הארץ‪ .10.12.1947 ,‬ראו עדותו של שחם זאב )זוניק(‪ ,‬את"ה‪.217.1 ,‬‬

                                                                            ‫‪172‬‬
   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183   184