Page 182 - בחזית העורף / משה נאור

‫פליטי מלחמה‬

‫סמוך לגבולותיה המוניציפליים הדרומיים של תל אביב ובשכונותיה היהודיות של‬
‫יפו‪ ,‬בחיפוש מקום מקלט בתל אביב‪ .‬מספר הפליטים‪ ,‬שהשתכנו זמנית בעיקר במבני‬
‫חינוך ודת בתל אביב‪ ,‬היה באותה עת כ‪ 1,500-‬נפשות‪ .‬לאחר הרגיעה הזמנית שחלה‬
‫ביחסי יהודים וערבים‪ ,‬שלהשגתה תרמו נוכחות הכוחות הבריטיים והתערבות ראשי‬
‫הציבור של יפו ותל אביב‪ ,‬שבו מרבית הפליטים לבתיהם‪ ,‬ובתל אביב נותרו פליטים‬

‫מעטים בלבד )חודשיים מאוחר יותר התברר כי מדובר ב‪ 160-‬משפחות בערך(‪4.‬‬
‫אירועי ראשית חודש אוגוסט תאמו את הדפוס המקובל של מתיחות ואלימות בין‪-‬‬
‫קהילתית זמניים‪ .‬כך אירע במאורעות ‪ ,1921‬באירועי ‪ 1929‬ובתקופת המרד הערבי‬
‫בשנים ‪ .1939-1936‬הפליטים באוגוסט ‪ ,1947‬כמו בתקופות המתיחות הקודמות‪ ,‬היו‬
‫מבין תושביה היהודים של יפו‪ ,‬שנפגעו ממעשי אלימות ורכושם ניזוק או תחושת‬
‫הביטחון האישי שלהם התערערה‪ ,‬ומתוך חשש לגורלם הם בחרו לנטוש את בתיהם‬
‫ואת רכושם ולעבור למקומות בטוחים יותר בתל אביב‪ ,‬אולם מלבד שילוב זה של‬
‫גורמים‪ ,‬נלוותה למעשה הפליטות גם הדרישה לסיפוח השכונות היהודיות של יפו‬
‫לשטח העירוני של תל אביב‪ 5.‬תביעה זו ביטאה תהליך ניתוק בין שתי הקהילות‬
‫הלאומיות במרחב תל אביב‪ ,‬שהחל בתקופת המנדט ומלחמת העצמאות החישה‬

‫אותו‪.‬‬
‫את הדרישה לסיפוח שכונותיה היהודיות של יפו לתל אביב‪ ,‬שעלתה מחדש‬
‫בעקבות האירועים האלימים של חודש אוגוסט ‪ ,1947‬העלו "הועד המאוחד של‬
‫השכונות העבריות של יפו" וּועדים מקומיים‪ ,‬שמלבד התאגדותם המשותפת‪ ,‬ייצגו‬
‫את השכונות השונות גם בנפרד‪ .‬טענתם העיקרית של נציגי הפליטים הייתה כי‬
‫מעמדם החוקי והמנהלי כתושביה של יפו היה נחות וכי הם סבלו מיחסי שכנות‬
‫גרועים עם תושביה הערבים של יפו‪ .‬במכתב ששלחו נציגי הפליטים משכונת‬
‫מנשייה‪ ,‬בצפון מערבה של יפו‪ ,‬להנהלת הסוכנות היהודית ב‪ 24-‬באוגוסט ‪ 1947‬הם‬
‫הסבירו‪" :‬לא רק המאורעות האחרונים היו המניע אותנו ליציאת ההמונים משטח יפו‬
‫כי עוד בזמן שלום כביכול עם השכן הערבי מצבנו בכל השטחים היה רע מאוד"‪6.‬‬
‫פליטיה היהודים של שכונת מנשייה פרסמו בחודש אוגוסט ‪ 1947‬גילוי דעת‪ ,‬ובו‬
‫איימו בשביתת רעב אם לא יימצא פתרון למצוקתם‪ .‬בין השאר הם תארו את רצונם‬
‫לעזוב את מנשייה ולא לשוב אליה "לא רק בגלל הסכנה התמידית האורבת שם‬
‫לחיינו ולחיי ילדינו‪ ,‬אלא בייחוד משום ההשפעה המוסרית האיומה של הסביבה על‬

‫מח' אהרני‪ ,‬מזכיר המחלקה לפקוח עירוני‪ ,‬לראש עיריית תל אביב‪ ,‬תזכיר על מצב הפליטים‪,‬‬ ‫‪4‬‬
‫‪ ,5.10.1947‬אעת"א‪.4/318 ,‬‬ ‫‪5‬‬

‫מתוך תזכיר עיריית תל אביב שהוגש לעיונה של ועדת החקירה האנגלו‪-‬אמריקנית‪ ,‬ידיעות‬ ‫‪6‬‬
‫עיריית תל אביב‪ ,‬חוברת ‪ ,4‬ספטמבר‪-‬אוקטובר ‪ .1947‬לקריאה נוספת בנושא זה ראו‪ :‬רם‪ ,‬היישוב‬

‫היהודי ביפו‪ ,‬עמ' ‪ ;344‬שביט וביגר‪ ,‬משכונות לעיר‪ ,‬עמ' ‪.203-193‬‬
‫מפליטי יפו אל הסוכנות היהודית‪ ,24.8.1947 ,‬אצ"מ‪.S25/5933 ,‬‬

‫‪175‬‬