Page 215 - בנתיבות הגולן והחרמון / עורכת: רות פלג
P. 215
במרומי החרמון 213 u
3מצפה חורן — העיניים של המדינה
tמשטח החציבה ניתן להמשיך בשתי דרכים :להקיף את החציבה מימין על דרך
עפר הממשיכה ומטפסת לעבר מוצב עשיר בבטון בראש הגבעה ,להמשיך
משמאל למוצב ולסטות ימינה (דרומה–מזרחה) מקו הרכס עליו עוברת הדרך
אל תצפית הקרויה 'מצפה חורן'; אפשרות שנייה היא לטפס ללא שביל מוגדר
משמאל לחציבה עד קו הרכס והדרך ,להמשיך ישר ולחצות את הדרך לעבר
מצפה חורן.
ההר ממש נשמט מתחת לרגלינו ומורדותיו נופלים בתלילות לעבר הגולן ולעבר סוריה —
עדות מרשימה לעצמת הקימוט שהרימו .התצפית על המישור הגדול של הגולן והבשן
מרהיבה :ממש מתחת לנו נפרש הכפר הסורי ח'דר .דרומה לו בולט היער שנותר בקרבת
העיירה ג'ובתא אל–חשב ,ומעבר מתנשאים הרי הגעש של 'קו התלים הסורי' .הרחק
במזרח אפשר לראות ביום בהיר את הר הדרוזים .בצד הישראלי בולטת עינה הכחולה
של ברכת רם העגולה ולצדה הכפר הדרוזי מסעדה .מאחורי ברכת רם מתחיל 'קו
התלים הישראלי' .אחת מפסגותיו היא החרמונית ,הקרויה בערבית ג'בל א–שייח'ה.
מעבר לגולן אפשר לראות — בתנאי ראות טובה — את רמות הגלעד המיוערות
בממלכת ירדן.
התצפית המקיפה מפסגת החרמון מקנה חשיבות אסטרטגית לשליטה בהר והיא
הסיבה לקרבות הקשים שהתנהלו במקום במלחמת יום הכיפורים.
במלחמת ששת הימים נכבש החרמון בתום המלחמה ללא כל התנגדות על ידי כוחות
חי"ר שנחתו במקום ממסוקים .הייתה זו ,כנראה ,יזמתו של עזר ויצמן (שהיה ראש
אג"ם) ,שהבין את חשיבותו האסטרטגית של החרמון ובאישורו של דיין (שר הביטחון)
שלח כוחות לכבוש אותו .בשנים שלאחר מכן נבנה כאן מוצב החרמון הישראלי,
שאמור היה להיות הטוב שבביצורים ובאמצעי התצפית — מעוז בלתי ניתן לכיבוש.
בהתאם לתפיסה זו הוא אויש בכוח מיומן של אנשי מודיעין ובלוחמים קרביים
מעטים .בפועל — לקּו גימורי הבנייה וכך נותרו כמה פרצות במבנה המוצב.
בערב יום הכיפורים בשנת 1973שהו במוצב 57חיילים ,מתוכם 13לוחמי גולני וכל
השאר חיילי חיל אוויר ,מודיעין ועוד .לאחר הרעשה כבדה נחתו סביב המוצב מסוקים
סוריים ומתוכם ירדו כוחות קומנדו שהשתלטו על המוצב .בתוך המוצב התחוללה
מהומה .לאחר כמה היתקלויות קטנות נסוגו חיילי צה"ל אל מבוך התעלות בעומק
המוצב .הכוחות התפצלו .חלק ניסה להתחבא וחלק לברוח .קבוצה אחת ,בראשות
מפקד המוצב ,הצליחה לצאת כעבור יממה מאחד מפתחי המוצב ,אבל בדרכה לרכבל
העליון עלתה על מארב סורי .רוב אנשי הקבוצה נהרגו או נשבו ,ורק בודדים הצליחו
להימלט במורד ההר והגיעו לכוחותינו .הנותרים במוצב נהרגו או נשבו ,חלקם לאחר
שישה ימים של רעב וצמא .השבויים נלקחו לשמונה חודשים של שבי ועינויים קשים.
הניסיונות לשוב ולכבוש את המוצב החלו מיד עם נפילתו ,והיו עקובים מדם :ב–8
באוקטובר ניסו כוח רגלי קטן של חטיבת גולני וטור ממונע של רכבים משוריינים
לכבוש את ההר .הכוח נקלע למארב ונאלץ לסגת לאחור .היה זה כישלון שגבה
25הרוגים ו– 57פצועים; שבועיים אחר כך ,בלילה שבין ה– 21וה– 22באוקטובר,
ערב כניסת הפסקת האש לתוקפה ,תקפה חטיבת גולני את החרמון בשנית ,במטרה
להחזיר לשליטת צה"ל את 'העיניים של המדינה' ,כפי שכּונה החרמון לאחר המלחמה
על ידי בני מסס ,אחד מגיבורי הקרב .הפעם הכוח היה גדול והתפצל למספר כוחות
משנה .במקביל תקפו כוחות צנחנים את אזור החרמון הסורי .היה זה אחד הקרבות
