Page 30 - מניה ורחל הגדת האגדה
P. 30
// 20קראתי לה מניה /סיפורים קטנים בגעגוע גדול
על אמהותה של מניה כאמור ,נכתב הרבה.
(הדגישו אותה שוב ושוב ,תוך התעלמות מוחלטת מאבהותו של ישראל).
רוח התקופה ,הקמת "השומר" והנהגתו ,ההרפתקנות ,הנסיעות התכופות בארץ
ומחוצה לה בשליחות "המולדת הנבנית" ,מילאו את כל הווייתם ,זמנם ומרצם של
מניה וישראל שוחט.
כל אלה הותירו את ילדיהם לבדם בכפר גלעדי ,בבית הילדים הקר ,עם מורים קפדנים,
בחלקם גם מכים ,ברעב ובחולי ,ללא יד רכה ותומכת.
נוספו גם שמץ קינאה ואבק רכילות מצד חלק מחבריהם ביישוב החדש והעני .היו
שדיברו על "אלה שתמיד נוסעים ונהנים ,ומשאירים את הילדים שלהם כדי שאנחנו
נטפל בהם".
ילדיה של מניה ,אמי ענה ואחיה גדע ,הגדול ממנה בחמש שנים ,גדלו למעשה ללא
אם וללא אב .ניתן לומר ולא כפראזה ,שהם אכן נשאו את הקמת המולדת על כתפיהם
הקטנות.
גדע הבכור היה מעין "אב מגונן" לאחותו הקטנה ,מול מורים וגננות מול ילדים
מציקים ,מול העולם.
אבל ,בוקר אחד נעלם גדע מכפר גלעדי ללא כל הודעה .הוא היה בן חמש עשרה.
שלושה ימים חיפשו אחריו אנשי המשק ואז הגיעה הודעה מקיבוץ בית אלפא:
גדע הגיע אליהם אחרי הליכה של שלושה ימים.
הוא מעוניין להשלים את לימודי התיכון בבית הספר של קיבוץ בית אלפא כיוון
שבכפר גלעדי אין בית ספר תיכון...
אמא בת העשר נשארה בכפר גלעדי ,שוב לבדה.
ההורים באו לביקור מדי פעם ,בין שליחות לשליחות ,ונסעו שוב .ושוב.
