Page 23 - etmol 102

‫היו נוטלים את כוסות התה‪ ,‬מחייכים כי ה״בלדי פלמק״‬
‫)פלמ״ח( אינם נוראים כל כך וכתשובה לאוסף הקללות‬

‫מפטירים בנימוס תודה באנגלית‪.‬‬
‫ורק לאחר כמה חודשים‪ ,‬כשחזרנו למצודה והצבא‬
‫הבריטי חזר לבסיסו בהר״כנען‪ ,‬פגשתי באחד השבתות‬

‫בדרכי לצפת את הסרג׳נט החביב שפקד על כיתת החיילים‬
‫בביקור״החיפוש של הערב‪ .‬נפגשנו כידידים ותיקים ואני‬
‫שואל אותו באנגלית הרצוצה שלי מה שלומו והסרג׳נט ענה‬
‫לי בחיוך ובעברית צחה‪ :‬״תודה רבה‪ ,‬הכל בסדר‪ ,‬מה שלום‬
‫הבחורים?״ עד היום לא נתברר לי למה שתק הסרג׳נט‬

‫הבריטי כאשר שלחנו בו ובחבריו את קללותינו‪.‬‬

‫מצודת ביריה‬ ‫היה חשוב לנו להוכיח‪ ,‬לשכנינו ולעצמנו‪ ,‬כי אנו‬
‫ממשיכים במפעל ההתיישבות של חברי ביריה שנאסרו‪.‬‬
‫בערבים הרבינו לשיר‪ .‬לאחר השירים שעסקו בהתייש­‬ ‫ביום השני לבואנו הופיע איש הקח״הקיימת לישראל‬
‫בות‪ ,‬העפלה ובטחון בא תורם של שירי תיאטרון‪ .‬ומכיוון‬ ‫והדריך אותנו בעבודה‪ :‬לנכש עשבים וקוצים ולעדור סביב‬
‫שב״הבימה״ הציגו באותה תקופה קומדיה חביבה)של אשר‬ ‫השתילים שניטעו על״ידי המחלקה הדתית של הפלמ״ח‬
‫ביילין( בשם ״בנים לגבולם״ ששלונסקי כתב לה פזמונים‪,‬‬ ‫לפני במה שבועות‪ .‬למרביתנו ‪ -‬יוצאי העיר ‪ -‬היתה זו‬
‫שרנו בהתלהבות את השיר ״דובינובקה״ מאותו מחזה‪.‬‬ ‫העבודה הפיזית הראשונה בחיינו‪ .‬נטלנו את המכושים‬
‫היינו מזמרים בהתלהבות‪ :‬״דובינובקה עיירת לי‪ ,‬חמדת‬ ‫והמעדרים ועבדנו מבוקר עד ערב בעידור וניכוש מדרון‬
‫מולדתי‪ ,‬זכרתי לך דובינובקה את חסד ילדותי״‪ .‬ולאחר‬
‫המיית הגעגועים לדובינובקה קינחנו בזמר נוסף מאותו‬ ‫ההר שניטע לא מזמן‪.‬‬
‫מחזה‪ :‬״השמעת איך בנגב ארץ מול שמים ‪ -‬מתפלל רגב‬ ‫עסקנו בעבודה נוספת‪ :‬סיקול והכשרת קרקע‪ .‬לשם כך‬
‫נרתם הפרד הסורר שלנו למזחלת פח והוא גרר אותה‬
‫רגב הבו לנו מים״‪.‬‬ ‫ממרכז השטח אל קצהו כשהחברים זורקים למזחלת אבנים‬
‫ביום שישי אחד ‪ -‬ראש חודש סיוון ‪ -‬הופיע הקצין‬ ‫וסלעים ומפנים את השטח כדי להכשירו לנטיעות עצי פרי‪.‬‬
‫הבריטי מפקד המצודה כשמפתחותיה בידו והודיענו חגיגית‬ ‫פועלים ערבים מיישובים סמובים לימדו אותנו לבנות קירות‬
‫כי הצבא הבריטי מפנה את המקום‪ ,‬חוזר לבסיסו בהר כנען‬ ‫למדרגות בהר‪ ,‬שתפקידם לעצור את סחף האדמה בימות‬

‫שממול‪ ,‬ואנו רשאים לחזור לביריה המקורית‪.‬‬ ‫הגשמים‪.‬‬
‫התרגשנו מאוד והשמועה עשתה לה בנפיים ברחבי‬ ‫לאחר יום העבודה המפרך היינו מתכנסים בחדר האוכל‪,‬‬
‫מתפללים‪ ,‬סועדים ארוחת ערב‪ ,‬מפטפטים‪ ,‬שרים‪ ,‬מתווכ­‬
‫הגליל והארץ כולה‪ :‬ביריה שוב בידינו!‬
‫במוצאי שבת נזעקו אנשי צפת ומתיישבים מהאזור‬ ‫חים ולומדים‪.‬‬
‫והגיעו אלינו‪ .‬הנאומים שנישאו אז היו נלהבים וסוערים‬ ‫מספר המבקרים בנקודה הלך וגאה ככל שהתקרבו ימי‬
‫במיוחד‪ ,‬ואחר‪-‬כך יצאנו למצעד‪ ,‬עברנו את הקילומטר‬ ‫הפסח‪ .‬השביל המוביל מצפת למחנה היה בדרך כלל מוצף‬
‫וחצי‪ ,‬נכנסנו למצודה בעד השער הפתוח והרגשנו‬ ‫בטורי מטיילים‪ ,‬צעירים ומבוגרים‪ ,‬שרצו לראות ״במו‬
‫כמנצחים‪ .‬התכנסנו בחדר האוכל ויצאנו בריקוד הורה‬ ‫עיניהם״ את הנקודה המפורסמת‪ .‬בשבתות הירבו לבקר‬
‫סוער‪ ,‬ואלינו הצטרף בל הקהל הרב שנכח במאורע החגיגי‪.‬‬ ‫אורחי בית־ההבראה של צפת והר־כנען הסמוכים‪ .‬״פונקנו״‬
‫למחרת סיירנו באחוזתנו החדשה ודבר ראשון שגילו אנשי‬ ‫על״ידי כל הגורמים והמוסדות‪ .‬הקיבוץ־הדתי ובני״עקיבא‬
‫הבטחון שלנו היה שהבריטים לא מצאו את ״סליק״ הנשק‬ ‫שלחו אלינו מרצים‪ .‬יהודי יקר אחד תרם לנו ספריה נאה‬

‫שהיה טמון בתוך חומות המצודה‪.‬‬ ‫בת כמה מאות ספרים‪.‬‬
‫סוף סוף ישבנו בבתים ״נורמליים״‪ .‬אמנם חשמל לא היה‬
‫לנו‪ ,‬אבל מים זורמים ומקלחת ‪ -‬היו‪ .‬בחצר )מעבר לחומה(‬ ‫ביקורי שכנינו האנגלים פסקו עוד לפני חג הפסח ולא‬
‫היתה בריכת אגירה ואנחנו שאבנו בעזרת משאבת‪-‬יד מים‬ ‫היה לנו יותר בל קשר עם הצבא הבריטי‪ ,‬אך פעם אחת‬
‫לברזי המטבח והשירותים‪ .‬המרחק לצפת נתקצר במקצת‬
‫ושוב זכינו לביקורים על גבי ביקורים של בני נוער‪ ,‬חברי‬ ‫נזקקנו לעזרתו והוא הושיט אותה ברצון‪:‬‬
‫תנועה‪ ,‬מנהיגים וסתם יהודים סקרנים שרצו לראות את‬ ‫לאחר חג הפסח החליטה אמי שהגיע הזמן לבקר את‬
‫המצודה שניצחה את הבריטים‪ .‬בינתיים נתרחשו אירועים‬ ‫בנה‪ .‬אמא נסעה באוטובוס ״אגד״ לצפת ומשם יצאה ברגל‬
‫סוערים בארץ ואנו שוב לא היינו במרכז העניינים‪ .‬את‬ ‫לכיוון ביריה‪ .‬בדרכה סטתה מן השביל‪ ,‬ניסתה לקצר את‬
‫ה״שבת השחורה״ שבה ערך הצבא הבריטי מצור על רוב‬ ‫הדרך‪ ,‬טיפסה על סלעים‪ ,‬נפלה ונקעה את רגלה‪ .‬למזלה‪,‬‬
‫עבדו החברים בהכשרת־קרקע לא רחוק מהמקום‪ ,‬הם שמעו‬
‫יישובי הארץ ואסר מאות איש‪ ,‬עברנו ללא חוויות‪.‬‬ ‫את קריאותיה‪ ,‬מיהרו אליה והביאוה למחנה‪ .‬קראו לי‬
‫בלילות שנתארבו והלבו היינו עורבים ניחושים לאיזה‬ ‫מהעבודה ופגשתי את אמא נאנקת מכאבים בלי יכולת לזוז‪.‬‬
‫מקום נישלח להתיישבות קבע‪ :‬לנגב? לגליל? או שמא להרי‬ ‫לא היתה אתנו חובשת ואפילו ארגז עזרה ראשונה לא היה‬
‫יהודה בין חברון לירושלים? מי שיחליט על כך לא היינו‬ ‫בנמצא‪ .‬ואז עלה הרעיון לפנות בבקשת עזרה ל‪...‬״אויב״‬
‫שבמצודה‪ .‬המפקד הבריטי שלח מייד חובש‪ ,‬שחבש את‬
‫אנחנו‪ ,‬כמובן‪ ,‬אלא המוסדות‪.‬‬ ‫רגלה של אמי ולמחרת הורדה על־ידי מכונית בריטית‬
‫בסופו של דבר ‪ -‬ירש גרעין אחר של תנועת בני‪-‬עקיבא‬
‫את המצודה‪ ,‬ואנחנו עלינו בראשית שנת תש״ז‪ ,‬סוף ‪, 1946‬‬ ‫לצפת‪.‬‬
‫לגוש‪-‬עציון והקמנו את עין‪-‬צורים‪ .‬זה היה ביתנו‪ .‬שנה‬
‫אחר‪-‬כך החלה מלחמת העצמאות ואנו היושבים בהרים‪,‬‬

‫רחוקים מיישוב עברי‪ ,‬מצאנו עצמנו בלב המלחמה הקשה‪.‬‬

‫‪23‬‬