Page 23 - etmol 102
P. 23
היו נוטלים את כוסות התה ,מחייכים כי ה״בלדי פלמק״
)פלמ״ח( אינם נוראים כל כך וכתשובה לאוסף הקללות
מפטירים בנימוס תודה באנגלית.
ורק לאחר כמה חודשים ,כשחזרנו למצודה והצבא
הבריטי חזר לבסיסו בהר״כנען ,פגשתי באחד השבתות
בדרכי לצפת את הסרג׳נט החביב שפקד על כיתת החיילים
בביקור״החיפוש של הערב .נפגשנו כידידים ותיקים ואני
שואל אותו באנגלית הרצוצה שלי מה שלומו והסרג׳נט ענה
לי בחיוך ובעברית צחה :״תודה רבה ,הכל בסדר ,מה שלום
הבחורים?״ עד היום לא נתברר לי למה שתק הסרג׳נט
הבריטי כאשר שלחנו בו ובחבריו את קללותינו.
מצודת ביריה היה חשוב לנו להוכיח ,לשכנינו ולעצמנו ,כי אנו
ממשיכים במפעל ההתיישבות של חברי ביריה שנאסרו.
בערבים הרבינו לשיר .לאחר השירים שעסקו בהתייש ביום השני לבואנו הופיע איש הקח״הקיימת לישראל
בות ,העפלה ובטחון בא תורם של שירי תיאטרון .ומכיוון והדריך אותנו בעבודה :לנכש עשבים וקוצים ולעדור סביב
שב״הבימה״ הציגו באותה תקופה קומדיה חביבה)של אשר השתילים שניטעו על״ידי המחלקה הדתית של הפלמ״ח
ביילין( בשם ״בנים לגבולם״ ששלונסקי כתב לה פזמונים, לפני במה שבועות .למרביתנו -יוצאי העיר -היתה זו
שרנו בהתלהבות את השיר ״דובינובקה״ מאותו מחזה. העבודה הפיזית הראשונה בחיינו .נטלנו את המכושים
היינו מזמרים בהתלהבות :״דובינובקה עיירת לי ,חמדת והמעדרים ועבדנו מבוקר עד ערב בעידור וניכוש מדרון
מולדתי ,זכרתי לך דובינובקה את חסד ילדותי״ .ולאחר
המיית הגעגועים לדובינובקה קינחנו בזמר נוסף מאותו ההר שניטע לא מזמן.
מחזה :״השמעת איך בנגב ארץ מול שמים -מתפלל רגב עסקנו בעבודה נוספת :סיקול והכשרת קרקע .לשם כך
נרתם הפרד הסורר שלנו למזחלת פח והוא גרר אותה
רגב הבו לנו מים״. ממרכז השטח אל קצהו כשהחברים זורקים למזחלת אבנים
ביום שישי אחד -ראש חודש סיוון -הופיע הקצין וסלעים ומפנים את השטח כדי להכשירו לנטיעות עצי פרי.
הבריטי מפקד המצודה כשמפתחותיה בידו והודיענו חגיגית פועלים ערבים מיישובים סמובים לימדו אותנו לבנות קירות
כי הצבא הבריטי מפנה את המקום ,חוזר לבסיסו בהר כנען למדרגות בהר ,שתפקידם לעצור את סחף האדמה בימות
שממול ,ואנו רשאים לחזור לביריה המקורית. הגשמים.
התרגשנו מאוד והשמועה עשתה לה בנפיים ברחבי לאחר יום העבודה המפרך היינו מתכנסים בחדר האוכל,
מתפללים ,סועדים ארוחת ערב ,מפטפטים ,שרים ,מתווכ
הגליל והארץ כולה :ביריה שוב בידינו!
במוצאי שבת נזעקו אנשי צפת ומתיישבים מהאזור חים ולומדים.
והגיעו אלינו .הנאומים שנישאו אז היו נלהבים וסוערים מספר המבקרים בנקודה הלך וגאה ככל שהתקרבו ימי
במיוחד ,ואחר-כך יצאנו למצעד ,עברנו את הקילומטר הפסח .השביל המוביל מצפת למחנה היה בדרך כלל מוצף
וחצי ,נכנסנו למצודה בעד השער הפתוח והרגשנו בטורי מטיילים ,צעירים ומבוגרים ,שרצו לראות ״במו
כמנצחים .התכנסנו בחדר האוכל ויצאנו בריקוד הורה עיניהם״ את הנקודה המפורסמת .בשבתות הירבו לבקר
סוער ,ואלינו הצטרף בל הקהל הרב שנכח במאורע החגיגי. אורחי בית־ההבראה של צפת והר־כנען הסמוכים .״פונקנו״
למחרת סיירנו באחוזתנו החדשה ודבר ראשון שגילו אנשי על״ידי כל הגורמים והמוסדות .הקיבוץ־הדתי ובני״עקיבא
הבטחון שלנו היה שהבריטים לא מצאו את ״סליק״ הנשק שלחו אלינו מרצים .יהודי יקר אחד תרם לנו ספריה נאה
שהיה טמון בתוך חומות המצודה. בת כמה מאות ספרים.
סוף סוף ישבנו בבתים ״נורמליים״ .אמנם חשמל לא היה
לנו ,אבל מים זורמים ומקלחת -היו .בחצר )מעבר לחומה( ביקורי שכנינו האנגלים פסקו עוד לפני חג הפסח ולא
היתה בריכת אגירה ואנחנו שאבנו בעזרת משאבת-יד מים היה לנו יותר בל קשר עם הצבא הבריטי ,אך פעם אחת
לברזי המטבח והשירותים .המרחק לצפת נתקצר במקצת
ושוב זכינו לביקורים על גבי ביקורים של בני נוער ,חברי נזקקנו לעזרתו והוא הושיט אותה ברצון:
תנועה ,מנהיגים וסתם יהודים סקרנים שרצו לראות את לאחר חג הפסח החליטה אמי שהגיע הזמן לבקר את
המצודה שניצחה את הבריטים .בינתיים נתרחשו אירועים בנה .אמא נסעה באוטובוס ״אגד״ לצפת ומשם יצאה ברגל
סוערים בארץ ואנו שוב לא היינו במרכז העניינים .את לכיוון ביריה .בדרכה סטתה מן השביל ,ניסתה לקצר את
ה״שבת השחורה״ שבה ערך הצבא הבריטי מצור על רוב הדרך ,טיפסה על סלעים ,נפלה ונקעה את רגלה .למזלה,
עבדו החברים בהכשרת־קרקע לא רחוק מהמקום ,הם שמעו
יישובי הארץ ואסר מאות איש ,עברנו ללא חוויות. את קריאותיה ,מיהרו אליה והביאוה למחנה .קראו לי
בלילות שנתארבו והלבו היינו עורבים ניחושים לאיזה מהעבודה ופגשתי את אמא נאנקת מכאבים בלי יכולת לזוז.
מקום נישלח להתיישבות קבע :לנגב? לגליל? או שמא להרי לא היתה אתנו חובשת ואפילו ארגז עזרה ראשונה לא היה
יהודה בין חברון לירושלים? מי שיחליט על כך לא היינו בנמצא .ואז עלה הרעיון לפנות בבקשת עזרה ל...״אויב״
שבמצודה .המפקד הבריטי שלח מייד חובש ,שחבש את
אנחנו ,כמובן ,אלא המוסדות. רגלה של אמי ולמחרת הורדה על־ידי מכונית בריטית
בסופו של דבר -ירש גרעין אחר של תנועת בני-עקיבא
את המצודה ,ואנחנו עלינו בראשית שנת תש״ז ,סוף , 1946 לצפת.
לגוש-עציון והקמנו את עין-צורים .זה היה ביתנו .שנה
אחר-כך החלה מלחמת העצמאות ואנו היושבים בהרים,
רחוקים מיישוב עברי ,מצאנו עצמנו בלב המלחמה הקשה.
23