Page 21 - etmol 102
P. 21
סוערים שבהם מצאו ביטוי הדעות
הליבריות החדשות.
אמנם כבר לפני רחל לוין פעלו בבר
לין כמה ״סלונים״ ורובם ביוזמתן של
צעירות יהודיות כמו הנרייטה הרץ
ואחרות ,אלא שהם היו בעיקר מקומות
מיפגש חברתי .לעומתן שיוותה רחל
ל״סלון״ שלה אופי של מרכז תרבות
וספרות .ואכן ,לא חלף זמן רב ובין באי
ביתה היו משוררים והוגי״דעות ,כמו
גיטה ,היינה ,ברנה ,פיכטה ,וכן אנשי
אצולה שביקשו לצאת מסביבתם הפרו
סית צרת המושגים והאופקים .היינה
הצעיר קרא באוזניה את שיריו הראשו
נים והוא אף היטה אוזן להערותיה
ולדברי הביקורת שהשמיעה .רחל גם
הכניסה לחברה הברלינאית את יצירו
תיו של גיטה שעד אז לא החשיבו אותן
במחוזות פרוסיה.
אמונותיה ,והיא עשתה זאת למען ״סלוף׳ ספרותי בברלין בראשית המאה ה־9ו רחל לא ניסתה להסתיר את מוצאה
הנוחות החברתית וההתחשבות היהודי ,אבל גם לא היה לה נוח בו.
במשפחתה החדשה .היא לא הזדהתה, רחל לא הצטיינה ביופי נשי מיוחד, חיים כפולים אלו הביאו אותה לבסוף
למשל ,עם נסיונות ״הטבילה ההמונית״ אבל היא ידעה פרשיות אהבה רבות, להמרת הדת ,אבל גם אז לא ראתה את
על-פי הצעתו של דוד פרידלנדר בהן סוערות ומאושרות לשעה יחד עם עצמה נוצריה אדוקה .מבחינה זו היא
באיגרתו משנת ,1799כפתרון לבעיה אכזבות מרות שגרמו לה לדכאון. דמתה לידידה המשורר היינריך היינה -
היהודית .אגב ,בעקבות אותה איגרת, פעמיים היא התארסה ופעמיים ניתקה שאתו גם ניהלה חליפת מכתבים )שרו
התנצרו עד שנת 1810כעשרה אחוזים את הקשר :בשנת 1795היא באה בם אבדו בשריפה( ־ שהמיר את דתו,
מיהודי ברלין .רחל התייחסה להמרה בברית אירוסין עם הרוזן קארל פון אבל לשם נוחיות ,ולעג גם לדתו החד
כמו היינריך היינה ,שאמר בגילוי לב כי פינקנשטיין ,ושבע שנים אחר-כך, שה .בראשית דרכה היא כתבה ביומנה:
הוא רואה בצעד זה ״כרטיס כניסה פגשה במזכיר משגרירות ספרד ,האציל ״אתמול ביום השבת ,נסעתי במרכבה
לחברה״ .כמוהו התייחס להמרה גם דון רפאל ד׳אורקיכון .השניים התקש לבית האופרה לחזות באחת החזרות!
משורר יהודי-גרמני אחר ,לודביג רו ,ואולם אתרי תקופת חיזורים סוערת אבל לעולם ,לעולם ,לא אודה בפני איש
הותר גם קשר אהבה זה .לבסוף היא במעשה הזה שלי״ .יום אחד היא הוזמ
ברנה. נישאה ,ב ,1814-לדיפלומט אוגוסט נה לחתונתה של בת משפחה בעיר
׳ יש הרבה נקודות קירבה נוספות וארנהאגן .למרות הבדלי גיל ניכרים - ברסלאו ,שם עדיין נשמרים מנהגי
בינה לבין היינה .ידידה הנערץ קונן על רחל היתה מבוגרת ממנו בארבע-עשרה היהדות בקפדנות ,וצפתה בטקס החופה
מיטת חוליו בפריס :״אחרי מותי לא שנים -היו אלה חיי שיתוף מאושרים. המסורתי ובקהל החוגגים כמשקיפה
יאמרו מיסת אשכבה וגם קדיש לא באותה תקופה אנו מוצאים אותה בשיא זרה ,וכך כתבה :״הם טיפלו בי והתייח
יקראו״ ,ואילו רחל לוין-וארנהאגן, הבשלות האינטלקטואלית .חילופי סו אלי כאילו הייתי בת סולטן .נתמלא
אמרה לפני מותה בשנת ,1833כפי המכתבים שלה מאותה תקופה עם תי רגשי בושה״ .המשיכה לעולם הזר
שרשם מפיה בעלה הנאמן :״מה רב סופרים ועם אישים נודעים מעניינים הלכה והתעצמה ,אבל בד-בבד הלך
ועצום הסיפור הזה! אני ,פליטת מצרים במיוחד .שנה אחרי פטירתה פירסם
וארץ כנען ,הנני פה בקירבכם; ואתם בעלה את המכתבים ב״רחל ,ספר זכרון וגדל גם המתח הנפשי .כפי שקרה
משפיעים עלי מיטב אהבתכם .אבל לידידיה״ .ספר זה מציג אותה כהוגת למתבוללים אחרים תמיד ,היא נוכחה
בהתרוממות רוח עילאית אני הוגה דעות בעלת שיעור קומה ,לוחמת ללא לדעת לבסוף שהעולם שאליו נכספה
במוצאי ,בשורשי ,ובכל צפונות הגורל חת למען חופש המחשבה ושחרור אינו מוכן לקבלה .משבר זהות זה חל
שדרכו שזורים וקשורים זכרונות הגזע מדעות קדומות .היא מתגלית בהם בעת ההתעוררות הלאומנית הקיצונית
האנושי מבראשיתו ועד ימינו שלנו; כל ככשרון ספרותי ומבקרת ספרות בעלת בגרמניה עם כיבושה בידי נפוליאון
מה שהיה בעיני זמן כה רב כעלבון עין חדה ,ומצטיינת בלשון הגרמנית, ומלחמת השחרור מן הכיבוש הצרפתי.
וכלימה ,סבל בל ישוער ואסון מחריד - נדמה היה לה כי העשור של סובלנות
היותי בת ישראל -בשום מחיר לא שאותה רכשה בבגרותה. ליברלית בא אל קצו ,והיא שוב נקרעה
עם נישואיה קיבלה עליה רחל את בין שתי תחושות ומתוך מועקה נפשית
אוותר על העובדה הזאת״! דתו הנוצרית של בעלה .ממכתביה אנו זעקה :״הוי ,החובה הזאת תמיד להזד
למדים כי המרת הדת לא השפיעה על הות ,לומר מי את!״ והיא באה בטענות
21 אל עצמה ולמקור שממנו צמחה וממנו
ביקשה להינתק :״לא לימדו אותי כיצד
להיות יהודיה״ ,ומצד שני היהדות היא
״תקיעת פגיון בלבי״.
