Page 22 - etmol 48
P. 22
הרפתקאות
המורה
מטרייסט
פלורה רנדגר -פרידנברג היתה מורה יהודיה צעירה בעיר טרייסט באיטליה באמצע
המאה ה־ 9ו .בשנת 856ו נסעה לארץ כדי לפתוח בירושלים בית־ספר לבנות ,היא
פנתה ליהודים נודעים ועשירים במקומות שונים ,אך לא קיבלה עזרה .שנה אחר־כך
נישאה וחזרה לטרייסט .שש שנים אחרי הביקור הראשון הוזמנה לחזור לירושלים
ולנהל שם בית־ספר לבנות ,והיא חזרה לירושלים עם ארבע בנותיה .אולם לא
הצליחה לפתוח את בית־הספר ,שכן קנאי העיר אסרו על הקמת בתי־ספר בעיר.
בשנת 1866חזרה לטרייסט ,שם פירסמה יומן על שני המסעו ת ועל שהותה בעיר.
דניאל קארפי ומשה רינות פירסמו את היומן שתירגם מאיטלקית חיים בן־עמרם.
החלק הראשון של היומן מספר על הנסיץה הראשונה בנובמבר :1856
...ליפו אין נמל .מזדקרים גושי אבנים מגלי הים ,שרידי הסער הזועף לא הניח לעלות על החוף ביפו וביום
המזח העתיק ,ובגללם העליה על החוף מסוכנת ביותר. השלישי הגענו לביירות .הגישה אל החוף היתה ברוכה
אוניית הקיטור עוגנת הרחק מן החוף ,וצריך לעבור לסי בסכנה גם שם ואף״על־פי״כן ביקשו נוסעים אחדים שיובי־
רות .על החוף צריך לטפס על הצוקים ,או להסכים להינשא לום על מנת להמשיך את דרכם משם ליפו ביבשה .בידי לא
על כתפי התורכים .בבית המכס כיתרוני סבלים כהי עור היה מכתב ולא כתובת לעיר זו .ובראותי את השייטים
והארנק מאבד מהר ממשקלו מרוב מתנות יד .התיירים המתקרבים בסירותיהם ,ומערומי גופם מכוסים רק בכותונת
האנגלים ,המפזרים מטבעות זהב כמו גרעינים ,קילקלו את שאינה מגעת עד הברכיים .ואת גסות הליכותיהם ,הגבירו
המראות האלה את אי רצוני לרדת מן הספינה .עברה שם
האנשים האלה .אשרי היכול!
עוד אוניית קיטור צרפתית ,׳פרת׳ ,שהתכוונה לנסות לעגון
במזרח מעשנות אף הגבירות ביפו בדרכה לאלכסנדריה .׳תפוס את הרע במיעוטו׳ -טוב
היה בעיני לחזור לאלכסנדריה מאשר לעלות על חוף
הוריתי להוביליני אל האדון אמזלג )הסוכן הקונסולרי
האנגלי ביפו( .התייחסו אלי בכבוד רב .כשאך הגעתי, ביירות.
הגישו לי קפה ,מי בושם ,ריבה ונרגילה .במזרח מעשנות
אף הגבירות .הנרגילה היא בקבוק בדולח ,מעוטר פחות או אני שואלת אם יינתן לי מקום ב׳פרת׳ .ולאחר היסוס־מה
יותר בזהב ובצבעים ,בעל צוואר ארוך ,מלא מים .מרכיבים ניתנת לי תשובה חיובית .לא יכלו לזרוק סולם מחמת הרוח
עליו מקטרת או מעשנה בעלת שתי פיות ,ובתוכה עלים וגלי הים .איך אעבור? משלשלים לסירה כיסא בעל זרועות,
טריים ,צהובים ,ריחניים ודקיקים של טבק .אחת הפיות תלוי בחבלים הכרוכים על גלגלת! אני יושבת עליו ומועלית
שרויה במי הבקבוק ולאחרת מחובר צינור ארוך מאוד, על הסיפון כמו דלי מתוך הבאר! קיבלו את פני בתשואות
גמיש ,עטוף באריג כחול או אדום ששזור בו חוט פז ,בעל רמות :מצא חן קור״רוחי ברגע חירום כה מסוכן .הרופא,
פיית ענבר ,והוא מפותל על הרצפה .ובעוד הבקבוק ניצב קשיש ובעל קול נשי ,פינה למעני תא שמתחת לסיפון
באמצע החדר ,מעבירים את הצינור מאיש לרעהו ,ומעשנים העליון .החדרנית היתה שמנמונת יפה ,לא צעירה לימים:
לפי התור .משרתות הבית שוקדות על החלפת העלים ועל היא היתה דרך קבע בחברתי .הקפדתי להיזון אך ורק בתה,
ליבוי האש בגחלים ,הצריכים ללהוט במקטרת בלי הרף. במרקים ,ביין קפריסין ,בלימונאד וכיוצא באלה.
שאלתי על הרופא ,כי חשתי ברע מחמת תלאות הדרך.
השיבו לי שאין רופא ביפו! עיר שיש בה ריבוא אדם ואין גם הפעם לא הניחה הסערה לעלות על חוף יפו ,ועל כן,
בה רופאים! המרפסת נשקפה אל הים ,והייתי מוכנה לבלות
שם את כל חיי בהתבוננות .אולם ביום המחרת היתה כעבור שמונה ימי תלאות נוראות הנני שוב באלכסנדריה
יגעת רוח ,תשושת גוף ובחסרון״כיס ,לכאורה הייתי צריכה
השיירה מוכנה ,ויצאתי לדרך!
לחזור בי מביצוע המשימה הנועזת .אולם אמרתי בלבי:
׳זוהי שוב העמדה בניסיון של כוח התמדתי! אל ייאוש!׳
ולאחר עוד שמונה ימי המתנה הפלגתי שוב ,ואכן הגעתי
ליפו ביום השלישי.
22