Page 5 - etmol_127

‫מתלמידי הגר״א בירושלים‬ ‫ברכתו־הסכמתו לייסוד קרן לגביית כספים עבור כולל‬
‫הפרושים‪ ,‬הצליח במשימתו? ״ונתקבלתי בסבר פנים יפות‬
‫״שלא לשנות מנהגם ולהתפלל כמותם״‪ .‬ר׳ חיים מדריך את‬ ‫בכל המדינות״‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬ר׳ חיים מוולודין נרתם בעצמו‬
‫העולים ארצה לרכוש קרקעות כדי לקיים את המצוות‬ ‫לייסוד הקרן‪ ,‬והוא נסע עם ר׳ ישראל לווילנה וביסס את‬
‫התלויות בארץ‪ .‬תלמידי הגר״א קיבלו את עצתו ועם בואם‬ ‫הנושא אצל ״רוזני־וילנה״‪ .‬נראה‪ ,‬שיישוב הארץ וחיזוקה‬
‫על ידי תמיכה כלכלית הייתה חשובה דיה בעיניו כדי לבטל‬
‫לצפת קנו קרקעות‪.‬‬ ‫עצמו מלימוד תורה לרבים‪ .‬הוא נטש את הישיבה לזמן מה‬
‫וליווה את ר׳ ישראל משקלוב לווילנה‪ .‬עד כמה היתה‬
‫ר׳ חיים מוולוז׳ין הכריע גם בשאלת המבנה האירגוני של‬ ‫חשובה מצווה זו בעיניו‪ ,‬אנו למדים מהתערבותו מפעם‬
‫כולל הפרושים‪ .‬כאשר נתפצל הכולל בשנת תקע״ו )‪(1816‬‬ ‫לפעם בענייני ההנהגה בארץ‪ ,‬כגון‪ ,‬בסדרי חלוקת הכספים‪.‬‬
‫לשתי קהילות‪ ,‬בירושלים ובצפת‪ ,‬ונתגלעו חילוקי דעות‬ ‫בהיותו איש הלכה מובהק פסק ר׳ חיים מוולודין‪ ,‬כי‬
‫בשאלת חלוקת הכספים בין השתיים — הכריע ר׳ חיים‬ ‫בא^־ישראל מחוייבים לתת צדקה לכל מי שמקיים בגופו‬
‫מוולוז׳ין לטובת קהילת צפת‪ ,‬אשר בראשה עמד ר׳ ישראל‬ ‫את מצוות יישוב ארץ־ישראל‪ ,‬כולל בעלי מלאכה‬
‫משקלוב‪ .‬נראה‪ ,‬שהסיכסוכים בין שתי הקהילות היו‬ ‫וסוחרים‪ ,‬ולא כפי שטעו לחשוב שצדקה בארץ יש לתת‬
‫ממושכים ויגעים וללא התערבותה של אישיות בעלת‬ ‫רק ללומדי תורה‪ :‬במסורת בעל־פה‪ ,‬שנרשמה על ידי ר׳‬
‫סמכות עליונה‪ ,‬אי אפשר היה להגיע לידי הכרעה‪ ,‬בעיקר‬ ‫מיכל הכהן בשנת תרל״ה )‪ ,(1875‬אנו מוצאים הנמקה‬
‫משום שבראש קהילת ירושלים עמד ר׳ מנחם מנדל‬
‫משקלוב שהיה מנהיגו הבלתי מעורער של הכולל בארץ‪.‬‬ ‫והרחבה של רעיונות ר׳ חיים בדבר יישוב ארץ־ישראל‪:‬‬
‫ר׳ חיים שם קץ למחלוקת‪ ,‬כפי שכותב ר׳ ישראל‪ :‬״והיה לי‬ ‫״רבים יגידו כי הגאון מהר״ח מוואלאזין זצוק״ל‪ ...‬נשאל‬
‫יגיעות רבות כי היה פה מי ומי שעכבו בדבר‪ ,‬והגאון‬ ‫מרבים שלומי אמוני ישראל‪ :‬מדוע ינתן מכסף הנדבות גם‬
‫מוהר״ח ז״ל דווילאזין היה בעזרי‪ ,‬וקמה אלומתי וגם‬ ‫לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה ועבודה בירושלים‬
‫נצבה״‪ .‬ארכיונו של ר׳ חיים עלה באש בשריפה שפרצה‬ ‫וידיהם שלחו במלאכת יד או מסחר? הלא בזה יאלצו‬
‫בוולוז׳ין‪ ,‬אך די במקורות שהבאנו ובאחרים שלא הזכרנו‬ ‫לגרוע מאלה אשר תורתם אומנותם ומאין יבא עזרם ? ועל‬
‫כדי לאשש את כל הפעילויות והתכונות שיוחסו לו‪ .‬הוא‬ ‫זאת השיב להם תשובה קצרה ונצחת ויאמר‪ :‬כל עמלנו‬
‫היה פעיל למען ארץ־ישראל‪ ,‬עוד לפני שהקים את הישיבה‬ ‫הוא אך ליישוב ארצנו הקדושה‪ ,‬ומי הם העוסקים בישובה‬
‫בוולוז׳ין בשנת תקס״ג )‪ ,(1803‬והתמיד בפעילות רצופה‬ ‫אם לא בעלי מלאכות הסוחרים‪ ,‬על כן חוב עלינו לעזרם‬

‫ואינטנסיבית גם לאחר־מכן עד לפטירתו בשנת תקפ״א‪.‬‬ ‫כפי יכלתנו״‪.‬‬
‫כמה ימים לפני פטירתו חתם ר׳ חיים על איסור חמור‬
‫ר׳ חיים‪ ,‬הבכיר בין תלמידי הגר״א‪ ,‬היה אפוא היוזם‬ ‫להפנות את כספי א^־ישראל למטרות אחרות‪ .‬ר׳ עהיבא‬
‫והמנהיג של עליית תלמידי הגר״א‪ .‬הוא ניחן בכושר‬ ‫אייגר‪ ,‬ברצותו לעורר את הלבבות להרים תרומה למען‬
‫מנהיגות והיה בעל השפעה‪ ,‬היה איש הלכה מובהק ובעל‬ ‫יהודי ארץ־ישראל בשנת תקע״ט )‪ ,(1819‬מדגיש כי העומד‬
‫כושר שיפוט והבחנה — והכל קיבלו את מרותו כיורשו‬
‫בראש המפעל החשוב הזה הוא ר׳ חיים מוולוז׳ין‪:‬‬
‫של הגר״א‪.‬‬ ‫״ולכן אחי ורעי חזקו ואמצו השתדלו ואל תתרשלו‬
‫בדבר מצוה כזאת‪ ,‬אשר יסוד האמונה וכמה מצות תלוים‬
‫בה‪ ,‬אחזקת אביונים ועמודי עולם לתורה ולתעודה‪ ,‬וחיבוב‬
‫א״י השדודה‪ ...‬וזאת לדעת שתפרסמו שיהי׳ דעת הנותנים‬
‫ע״ד ]על דעת[ כבוד גבאי א״י שבק״ק ווילנא‪ ,‬והגאון‬
‫מופת הדור מ״ו ]מורנו ורבנו[ חיים נ״י אב״ד דק״ק וולאזין‬
‫שהם יחלקו המעות כפי דעתם‪ ,‬כי אנשי צדק המה‪ ,‬ויעשו‬

‫הכל בצדק ובמשפט״‪.‬‬

‫לנהוג כמנהג הספרדים‬

‫בהיותו איש הלכה מובהק‪ ,‬בכיר תלמידי הגר״א‪ ,‬בעל‬
‫סמכות רוחנית עליונה ובלתי מעורערת‪ ,‬מהווה דעתו של‬
‫ר׳ חיים מוולח׳ין בנושאים שונים פסיקה מחייבת‪ .‬את‬
‫דעתו מבקשים ואת פסיקתו מקבלים‪ .‬כאשר ניטש הוויכוח‬
‫בשאלת תקפותה של ״תקנת העזבונות״ הנהוגה בארץ‪,‬‬
‫תקנה אשר אפשרה לספרדים לרדת לנכסי נפטרים‬
‫אשכנזים אשר לא היו להם בארץ יורשים מן התורה —‬
‫פנה ר׳ ישראל משקלוב אל ר׳ חיים מוולודין וביקש את‬
‫התערבותו והכרעתו בנושא‪ .‬מעורבותו של ר׳ חיים‬
‫באורחות החיים של בני הכולל לוותה בראייה מפוכחת‪.‬‬
‫הדרכותיו כיוונו את בני הכולל לחיי שלום עם אחיהם‬
‫הספרדים‪ .‬ר׳ ישראל משקלוב מספר בספרו ״פאת‬
‫השולחן״‪ ,‬כי כאשר נסע ארצה בידיעה שהספרדים‬
‫מהווים את רוב בני הקהילה היהודית‪ ,‬ציווהו ר׳ חיים‬