Page 23 - etmol 91
P. 23
בחינם ונבנה עליו בית ,אבל אז לא שמתי לב לדברים תחת עץ הג׳ומס הזה כדי שיראו כולם שהגיע שומר יהודי
האלה .אהבתי את השמירה ואת ההרפתקאות ולא היה שלא מפחד .וכך ישנתי על החול במשך כמה חודשים.
איכפת לי לישון בחוץ על החול. רוב הצרות באו על בית־וגן בגלל שישבה על הדרך של
בערבים הייתי יושב עם השומרים הערביים ליד הבית שיירות הגמלים שבאו מהדרום אל העיר יפו וחזרו ממנה.
של דננברג ,היינו אוכלים צנוניות ומספרים סיפורים. בדרך כלל עברו השיירות לאורך שפת הים ,אבל לפעמים
לפעמים הייתי הולך לבקר אצל הערבים בג׳בליה .הייתי היו מקצרים מובילי השיירות את הדרך ,עוברים בין בתי
קושר את הסוס לעמוד של בית״הקפה ,יושב איתם ,שותה הישוב וגונבים מהחצרות ומהבתים .לא עזרו האיומים
קפה ומעשן נרגילה .היחסים שלנו היו טובים מאוד ולא והמכות והגניבות נמשכו ,עד שיום אחד הלכתי לתחנה
פעם עזרו לי לתפוס את הגנבים .יום אחד מצאתי אותם הווטרינארית הממשלתית ביפו ואמרתי להם שהגמלים
בוויכוח גדול .הם אספו כסף לבניית מסגד והיו שם ערבים שעוברים בשכונה חולים במחלה מדבקת .באו שוטרים
שלא רצו לתרום .הוצאתי לירה ונתתי להם .התביישו ולקחו גמלים לבדיקה בקרנטינה ,ומאז התרחקו השיירות
הערבים שיהודי תורם לבנית המסגד ונתנו גם הם .אחר־כך
סיפרו בכל יפו שדאוד״אל־נטור )כך כינו אותי -״דוד מבתי הישוב.
השומר״( מבית פיגן ,תרם לבנית המסגד וזה עזר להם ליד עץ הג׳ומם שמתחתיו ישנתי בחודשים הראשונים,
לאסוף הרבה כסף .גם בזמן שהיה מסוכן לעבור ביפו הייתי היתה באר המים של בית״וגן .מגדל מים לא היה עדיין ,רק
מסתדר איתם .פעם היו צריכים לקחת יולדת לבית־החולים כמה חביות על עמודי עץ ,אחד מתושבי המקום בשם
״הדסה״ בתל־אביב והנסיעה דרך יפו היתה מסוכנת מאוד. דננברג היה אחראי על הספקת המים .הבית שלו היה רחוק
התנדב אלכסנדר הנהג לקחת את האשה באוטובוס ואני מהבאר ודננברג היה משקיף במשקפת אל המצוף של
ליוויתי אותם .ישבתי עם הרובה על הגג של האוטובוס החביות כדי לדעת מתי להפסיק את המשאבה .לפעמים היה
ושמעתי את הערבים מסביב אומרים :״דאוד אל נטור - דננברג נרדם והמים היו עולים ונשפכים מהחביות .ואז היו
שומעים את צעקות השומרים ״יה חווג׳ה ,דרדר!״ ודננברג
דאוד אל נטור -דאוד אל נטור״ ולא נגעו בנו לרעה. היה עולה על החמור והולך לסגור את המשאבה .בבית־וגן
אפשר היה לסדר הכל בצעקות .היית עולה על גבעה והקול
בדרך כלל היו יחסים טובים בין ג׳בליה לבין בית־וגן. שלך היה מתגלגל על הדיונות מקצה אחד של השכונה עד
כשחפרו אצלנו בארות נוספות ,העבירו צינור מים לג׳בליה
והם שתו מהבארות שלנו .וכשהיו הערבים צריכים רופא לקצה השני.
היו באים אל ד״ר פומפיאן ,הרופא של השכונה ,מושיבים משאבת המים של הבאר לא הספיקה לספק מים לכל
אותו על חמור ולוקחים אותו לג׳בליה .וכשחגגו הערבים השכונה בבת אחת .חילקו את השכונה לארבעה אזורים וכל
לכבוד הקדוש שלהם בנבי״רובין ,היו יוצאות מיפו שיירות אזור קיבל מים לפי התור .לפעמים היתה המשאבה מתקלק
הגמלים בצילצולי פעמונים ונגינת חלילים ,וכשעברו ליד
בית״וגן היו מזמינים אותנו לחגוג איתם ,הגישו כבשים לת ואז היו לוקחים את הפחים ומביאים מים מג׳בליה.
צלויים ואורז ,רקדו דבקות וערכו מרוצי סוסים ואנחנו
כדי להגיע מתל״אביב לבית״וגן היו צריכים לנסוע דרך
נשארנו איתם עד אור הבוקר. יפו עד ג׳בליה ומשם ללכת בחולות עד בית״וגן .כשסללו
כשפרצו מאורעות 1936התקלקלו היחסים בינינו לבין את הכביש הראשון מג׳בליה לבית־וגן ,אמר המהנדס
הערבים וגם אבו עזאד ושני בניו נעלמו מהמקום .הערבים שצריך לעשות ירידה כדי שבחורף לא יהיו שלוליות כמו
התחילו לירות מהפרדסים של ג׳בליה וגם ניסו להתנפל על בכבישים של תל־אביב .התחילו לסלול את הכביש ועשו
הישוב .בתקופה הזו הקימו את המועצה״המקומית ושינו את ירידה כזו ,עד שראו שהכביש הזה ,במקום שיגיע לבית״וגן
שם המקום לבת״ים .אבל ,בגלל המאורעות עזבו הרבה
אנשים את הישוב וראש המועצה ישראל בן״ציון ,היה עומד יכנס לתוך האדמה .עצרו את העבודה ,מילאו חזרה בחול
וסללו מחדש .הכביש הזה הגיע מג׳בליה עד החנות של
בתחנת האוטובוס ומתחנן לפני העוזבים שישארו. קולודצקי )היום רוטשילד פינת הרצל( ,ושם היתה תחנת
כשהתגברו המאורעות נתנו לנו האנגלים כמה רשיונות האוטובוס .את עזירות האוטובוס הראשון מבית״וגן לתל'
לרובים כדי שהתושבים יוכלו לעזור בשמירה וגם גייסו אביב הקימו תושבי המקום ,ליטוין ועוד שותפים ,שקראו
כמה גפירים .כשהערבים היו מנסים להתנפל על השכונה, לעצמם ״איגוד נהגי בית־וגן״ .הם קנו אוטובוס ערבי קטן
הייתי דוהר אליהם בצעקות ויריות והם היו בורחים .אני עם שני ספסלים לאורך והתחילו להוביל נוסעים .אבל
חושב שהצעקות והקללות שלי הפחידו אותם לא פחות בימים ההם לא היו מספיק נוסעים ולא היתה להם פרנסה.
מהיריות שיריתי בהם .במשך כל הזמן הזה המשכתי לשבת התחילו להוביל באוטובוס סחורה ואת הנוסעים הושיבו על
עם הערבים בבית״הקפה שבג׳בליה כאילו לא היו מאורעות.
כך היה גם בשנת 1947עם פתיחת המאבק על הקמת השקים וככה נסעו.
המדינה .היחסים הטובים שהיו לי עם הערבים עזרו לי בית־וגן היתה שכונה דתית .מי שרצה לקנות מגרש
לעכב את המלחמה בינינו .בימים הראשונים של מלחמת במקום היה צריך לחתום אצל הוועד שהוא שומר מסורת.
השיחרור הייתי הולך אליהם ומשפיע עליהם שלא ירו בוועד היו אנשים דתיים מאגודת ״אחווה״ שהיתה בעלת
עלינו ,וכשהיו יריות מהכיוון שלנו היו הערבים מזמינים האדמות של בית״וגן .הם ישבו בתל״אביב והיתה להם דעה
אותי והיינו עושים בירור .יום אחד אמרו לי הערבים בכל העניינים של בית־וגן .פעם בא אליהם בלובשטיין
שחיילים עירקים הגיעו ליפו וביקשו ממני שלא אבוא יותר, שניהל פעולות תרבות בבית״העם בתל״אביב ,רצה לקנות
כי לא יוכלו להיות אחראיים יותר לחיי .ואז התחילה גם מגרש בבית״וגן ולבנות בית־עם .אמר לו הוועד שזה יוציא
את הנוער לתרבות רעה .כשרצו לבנות במקום בית־ספר
המלחמה בגבולנו. התנגד הוועד שיעשו מגרש למשחקים ולספורט .אמרו שזה
הייתי שומר בבת״ים עד שנת .1956הצטרפו אלינו לא מתאים לחינוך הדתי .בשבתות היו סוגרים את הכניסה
שומרים נוספים ואת הסוסים החלפנו בג׳יפים .בת־ים גדלה לבית־וגן בשרשרת ואבו עזאד היה שומר עליה .פעם
במהירות ,היום היא עיר שיש בה יותר ממאה״אלף נפש. הסתכסך אבו עזאד עם אנשים שרצו להיכנס ,והסתלק
הבתים הרבים והגדולים כיסו את החולות ובתי בית־וגן מהמקום .באו שני יהודים דתיים ונשכבו על הדרך וחסמו
המעטים ,המפוזרים בדיונות ,נשכחו. את הכניסה עד שהגיעו האנגלים וסילקו אותם במכות.
ליד האדמות של בית־וגן היו אדמות שקנה יהושע חנקין
23 מ״הכשרת הישוב״ .כששמע שיש במקום שומר יהודי קרא
לי למשרד שלו בתל״אביב והציע לי שאשמור גם על אדמות
״הכשרת הישוב״ .הבאתי את אחי חיים שיעזור לי בשמירה
והרווחנו עוד כמה לירות .חנקין גם הציע לנו שניקח מגרש