Page 22 - etmol 91

‫‪ S‬א;‪' :‬י'■*'?‪■f ^0‬‬

‫עץ‬
‫הג׳ומס‬

‫דוד קרמן על סוסו‬ ‫ביח־וגן‪ ,‬היא בת־ים של היום‪ ,‬נוסדה לפני כ־‪65‬‬
‫עשנים‪ ,‬היא היתה רחוקה כעשרים דקות בלבד‬
‫שקועים עמוק בדיונות הלבנות‪ ,‬עצי ג׳ומס בודדים ומעט‬ ‫מתל־אביב‪ ,‬אבל נדמה היה שהיא נמצאת בסוף‬
‫גפנים שגדלו פרא‪ ,‬לא היה שם כלום‪ .‬הערבים קראו למקום‬ ‫‪ ..‬העולם‪ ,‬שוכנת מעבר ליפו‪ ,‬בתוך החולות‬
‫השוממים שהשתרעו דרומה לאורך קילומטרים‬
‫בית״פיגן ואני אמרתי ״בית מה פיש גן)אין גן(״‪.‬‬ ‫׳ "רבים‪ ,‬דוד קרמן‪ ,‬בחור תל־אביבי צעיר‪ ,‬הוזמן‬
‫השכונה עמדה מבודדת לגמרי בלב החולות‪ .‬מצפון לה‬ ‫לשמש שם כשומר‪ .‬הוא מילא תפקיד זה במשך‬
‫יפו‪ ,‬מדרום נבי״רובין הערבית וממזרח‪ ,‬שכונה ערבית בשם‬ ‫עשרים שנה‪ .‬לפני כמה חודשים נפטר כבן‬
‫״קריה ערביה״‪ .‬זמן קצר לפני שהגעתי לבית״וגן חזרו‬ ‫שמונים‪ .‬לפני מותו סיפר מזכרונותיו על ראשית‬
‫התושבים למקום אחרי שהאנגלים פינו אותם במאורעות‬
‫‪ .1929‬חלק מהתושבים לא רצה לחזור והבתים שלהם עמדו‬ ‫הישוב‪ ,‬שהיום הוא מהערים הגדולות בארץ‪.‬‬
‫עזובים‪ .‬על המקום שמרו ערבים‪ ,‬אבו עזאד ושני בניו‪ ,‬אבל‬
‫כשהסתובבתי בשכונה ודיברתי עם התושבים‪ ,‬הם אמרו לי‬ ‫בשנת ‪ ,1919‬מיד עם תום מלהמת העולם הראשונה‪,‬‬
‫שאי״אפשר לסמוך על שומרים אלה ושהם חיים בפחד מפני‬ ‫התכנסה ביפו קבוצה של חברי תנועת ״המזרחי״ שהחליטו‬
‫הגנבים והשודדים‪ .‬היה שם אחד בשם משה שמואל‪,‬‬ ‫להקים לעצמם ישוב‪ .‬מאיר דיזנגוף‪ ,‬ראשה של שכונת תל'‬
‫שבלילות היה עולה לביתו בסולם ומעלה אותו אחריו מפחד‬ ‫אביב‪ ,‬ניסה לשכנע אותם להתיישב בישוב שלו‪ ,‬אבל הם‬
‫השודדים‪ .‬הוא גם הכין שק פילפל שחור כדי לזרוק‬ ‫סירבו‪ .‬מישהו הציע להם את החולות שמעבר ליפו‪ ,‬והמקום‬
‫מצא חן בעיניהם וקנו אותו‪ .‬בשנת ‪ 1926‬עלו המשפחות‬
‫לשודדים‪ ,‬אם יבואו‪ ,‬בעיניים‪.‬‬ ‫הראשונות לישובם‪ ,‬הקימו בתים וחיו מבודדים‪ ,‬רחוקים‬

‫הרמתי את קצות השפם‬ ‫מכל ישוב יהודי‪ .‬חולון עדיין לא נוסדה‪.‬‬
‫הורי‪ ,‬עם חמישה ילדים‪ ,‬עלו לארץ מפולין בשנת ‪.1924‬‬
‫ידעתי שאצטרך לסדר את עניין השמירה קודם כל עם‬ ‫אני הייתי אז בן שלוש״עשרה‪ .‬המשפחה השתכנה מצפון‬
‫אבו עזאד ובניו‪ .‬חבשתי את הכפיה‪ ,‬הרמתי את קצות‬ ‫לתל־אביב הקטנה של אז‪ ,‬ברחוב שלום־עליכם‪ ,‬מעט אנשים‬
‫השפם והלכתי לפגוש אותם ב״מעקד״‪ ,‬מקום הישיבה‬ ‫גרו שם‪ .‬אבי היה בעל מאפיה בעיירה שלו ופתח גם כאן‬
‫שלהם תחת עץ הג׳ומם בקצה השכונה‪ .‬כשראו את הקישו­‬ ‫מאפיה‪ .‬אני לא למדתי‪ ,‬עזרתי בפרנסת הבית וחילקתי את‬
‫טים של הסוס שלי ושמעו שאני מדבר בשפה שלהם ושותה‬ ‫הלחם לבתים‪ .‬את זמני הפנוי הייתי מבלה על שפת הים של‬
‫את הקפה ברעש גדול כמוהם‪ ,‬נתנו לי כבוד‪ .‬אמרתי להם‬ ‫תל־אביב‪ ,‬עוזר למצילים ומתחבר עם נערי הים‪ .‬קבוצה של‬
‫שאני מתכוון לקחת את השמירה לידי ואם נתנהג כמו‬ ‫צעירים הקמנו אז את ״פלוגת האגרוף״‪ .‬צעירי יפו‬
‫ידידים יוכלו גם הם להמשיך לעבוד איתי‪ .‬אבו עזאד‬ ‫הערביים מרבים היו לבקר בשפת הים‪ .‬היו ביניהם כמה‬
‫השלים עם השומר החדש ואמר לי ״אהלן וסהלן״‪ .‬בנו‬ ‫בריונים שהתנכלו לצעירות התל״אביביות ואנו יצאנו להגן‬
‫אחמד עיקם קצת את הפרצוף‪ ,‬אבל כשניצחתי אותו‬
‫בתחרות רכיבה‪ ,‬היינו לידידים‪ .‬החלטתי לישון בהתחלה‬ ‫עליהן‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1929‬יצאתי לעבוד בפרדסי רחובות‪ .‬פגשתי שם‬
‫שומרים ערבים והתיידדתי אתם‪ .‬מקצוע זה מצא חן בעיני‪.‬‬
‫ידעתי לרכוב על סוס עוד מילדותי בעיירה הפולנית‪ .‬לאבי‬
‫היתה עגלה שבה היה מביא את הקמח והעצים לתנורי‬
‫האפיה ואני כבר אז הייתי רוכב על סוסי העגלה‪ .‬נעשיתי‬
‫שומר‪ .‬שמרתי בגן־חיים בשרון‪ ,‬ובהרצליה שקמה לא מזמן‪.‬‬
‫באחד הימים של שנת ‪ 1934‬שמעתי שבבית־וגן‪ ,‬הישוב‬
‫מדרום ליפו‪ ,‬מחפשים שומר ופניתי אליהם‪ .‬כשעברתי את‬
‫גבול הפרדסים של ג׳בליה‪ ,‬היא גבעת־עליה של היום‪,‬‬
‫הסתכלתי על החולות מסביב ואמרתי לעצמי ״וואלה הגזימו‬
‫אלה שקראו לשכונה הזו בית־וגן״‪ .‬חוץ מכמה בתים קטנים‪,‬‬

‫‪22‬‬