Page 178 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 178

‫פרק ג‬

‫מוסרני של האשמות שלובה בתסכול הכללי ממשבר החלוציות באותו זמן‪.‬‬
‫הרטוריקה הזאת הזיקה להם מאוד‪ .‬משמעותה המעשית הייתה‪ ,‬ראשית‪ ,‬שלילת‬
‫יוקרה מפוליטיקאים צעירים והותרת הזירה לפוליטיקאים קשישים מהם; ושנית‪,‬‬
‫שלילת יוקרה מעצם העיסוק בשאלות של הייצוג ושל תמסורת הכוח במדינה החדשה‬
‫ומכאן השתקה יחסית של הדיון בהן והתבססות דפוסים מסוימים של מיסוד פוליטי‬

                                                              ‫ללא עוררין כמעט‪.‬‬
‫כדאי לשים לב לצד לא בולט בנטיית 'הצעירים' להעדיף 'פוליטיקה'‪ ,‬ובייחוד‬
‫עיסוק ביחסי כוח פוליטיים‪ ,‬על פני 'חלוציות'‪ :‬היא משקפת ריחוק מעולמו של ברל‬
‫כצנלסון‪ .‬מבחינה זו הם לא היו תלמידיו‪ .‬כמו שראינו במבוא‪ ,‬כצנלסון העדיף‬
‫קונסטרוקטיביזם חלוצי על עיסוק 'פוליטיקני'‪ .‬הרתיע אותו אפילו המושג 'מפלגה'‪,‬‬
‫עד כמה שמדובר בארגון המבקש לעצמו תמיכה בבחירות וממקד את פעילותו‬
‫בפרלמנט או בגוף מייצג דמוי פרלמנט‪ 80.‬אמנם שנות המדינה הראשונות הן פרק זמן‬
‫שונה לחלוטין מתקופת היישוב ואין לדעת מה הייתה גישת כצנלסון בשנים האלה‬
‫לולא מת ב‪ ,1944-‬שנים ספורות לפני הקמת המדינה; ואמנם עמדותיו היו חדורות‬
‫שניות‪ ,‬ואולי מידה של אי‪-‬כנות‪ ,‬שהרי הוא עצמו היה גם פוליטיקאי מקצועי שנים‬
‫רבות; ובכל זאת‪ ,‬ברור שאין זיקה בין מורשתו הרוחנית ובין אבחנת 'הצעירים'‬
‫שהמיסוד הפוליטי הוא הסוגיה המרכזית של הזמן; האבחנה הזאת זרה למדי‬
‫למחשבתו החלוצית‪-‬קונסטרוקטיביסטית‪ .‬בזה לא הייתה כל שניות או אי‪-‬כנות אצלו‪.‬‬
‫גם מההיבט הזה לא היו עמדות 'הצעירים' שיקוף מגמה נוסטלגית של חזרה אל מעין‬

               ‫עבר‪ ,‬מורשת או הנהגה מופתיים שאבדו‪ ,‬אלא שינוי של כיוון ומגמה‪.‬‬

            ‫התארגנות 'התנועה להתחדשות המפלגה'‬

‫במחצית השנייה של ‪ 1950‬ובתחילת ‪ 1951‬החריפו 'הצעירים' את ביקורתם והסתמנו‬
‫כאופוזיציה פנימית לכל דבר‪ .‬לצד זה‪ ,‬התגבשותם לכדי קבוצה פוליטית מובחנת‬
‫הפעילה נגדם גורם נוסף על אלה שהוזכרו עד כה – החשש מהיווצרות סיעות‪ .‬אחד‬

‫‪ 80‬ייתכן שהעדפת חלוציות קונסטרוקטיבית על פני 'פוליטיקה' היא הסיבה ליחסו הקריר של‬
‫כצנלסון כלפי ארן וחבריו באחדות‪-‬העבודה ובמפא"י )ראו ביטוי לכך בטיוטה שחיבר ארן‬
‫לדברים שיישא באזכרה לכצנלסון‪ ,‬כנראה ב‪' ,1954-‬בלי ציטטות'‪ ,‬אמ"ע‪ .(4-7-1952-5 ,‬יש‬
‫מידה של אירוניה בכך שתלמידיו של כצנלסון נמצאו כעבור שנים במצב דומה‪ .‬אישים בני‬
‫העלייה השנייה כמו שלמה לביא‪ ,‬עליזה שידלובסקי או שמואל דיין‪ ,‬וכן חברי קיבוצים רבים‪,‬‬
‫התייחסו באופן דומה ל'תלמידי ברל' שעזבו את קיבוציהם‪ .‬המסתייגים מן 'הצעירים' שירתו בכך‬
‫את האינטרסים של ארן‪ ,‬מאיר‪ ,‬נמיר ונצר‪ ,‬אישים שדרך מתקפה זו לא הייתה פתוחה בפניהם‪,‬‬

                               ‫שהרי הם היו עסקנים עירוניים בדיוק כמו מתחריהם 'הצעירים'‪.‬‬

                                     ‫]‪[170‬‬
   173   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183