Page 212 - מפאי בראשית העצמאות אבי בראלי
P. 212
פרק ד
)קניבסקי( ,דן פינס ,שמעון קושניר ,נחום זיו-אב ,ד"ר אהרון שמיר )שכטמן(,
המזרחן והעיתונאי מיכאל אסף ,ד"ר נפתלי שוורץ והמשוררת וסופרת הילדים אנדה
פינקרפלד )עמיר( .לפי מסמך פנימי של חברי החוג יזמו את הקמתו חמישה-שישה
אנשים ובאספתו הראשונה השתתפו כחמישה-עשר .הלפרן ,זיו-אב ,מאיר ,פינס
וקושניר היו חברי הוועד של החוג באפריל 1952ונמנו עמו אז כמאה חברים .החוג
קשר קשרים עם חברי מפא"י בולטים בתנועה הקיבוצית ,בהם חבר הכנסת ברוך
אזניה ועליזה שידלובסקי ,ועם סניפי המפלגה בחיפה ,בירושלים ,ברמת גן ,בחולון,
בפתח תקווה ,ברחובות ובאפיקים .רוב חבריו פעלו בסניף תל אביב של המפלגה ,אך
ראשיו ציינו בסיפוק כי 'סניף המפלגה ]ב[גבעתים מודרך ע"י חברי "המעורר"
ופעולותיו נעשות ברוח חברי החוג'5.
על האופי ה'אינטליגנטי' או ה'תרבותניקי' העיד אפילו שמו של החוג .נראה כי
השם בא לציין כפשוטו קריאה להיחלץ מן ההתאבנות ומהירידה המוסרית שמארגני
החוג אבחנו במפא"י ,אבל השם אזכר גם את כתב העת המפורסם שהוציא הסופר
יוסף חיים ברנר בלונדון בשנים ,1907-1906שנות שפל לשפה העברית 6.השם עצמו
הוא בגדר של 'שפה פרטית' של 'אינטליגנטים' אנשי תנועת העבודה הציונית יוצאי
אחדות העבודה והפועל הצעיר וחניכיהם .יש בו קונוטציות למעשה גבורה רוחני נגד
כל הסיכויים ,ברוחו הפסימיתֵ -הרואית של ברנר ,להתעקשות מאומצת ,מודרכת
ברעיון ומרוכזת במעשה ,למול מציאות מסכלת .האתוס שברנר ייצג )לא רק הוא,
כמובן( היה אתוס של אינטליגנט שאינו מתבצר בתחומו אלא חובר לזרם החיים,
ונראה כי המארגנים של חוג 'המעורר' ביקשו לשוות לעצמם דימוי רב יוקרה זה
בתנועתם.
אנשי החוג עצמם לא הגדירו את עצמם 'אינטליגנטים' 7.זו הגדרה בעייתית משהו
במפלגת פועלים ,ולוּ גם מפלגה מייסודם של אינטליגנטים יהודים מזרח-אירופים,
ובמיוחד לאנשים שמאליים בעמדותיהם החברתיות-כלכליות כמו אנשי החוג 8.גם
רשומות המעורר. 5
6
אחד השמות שהועלו היה 'חוג ברנר' .רשומות המעורר. 7
ראו למשל דברי ד"ר יוסף מאיר במרכז' :היום שמענו דבר חדש ,שאנו אינטליגנטים .אני לא 8
ידעתי את זאת .נמצאים אצלנו חברים מכל הסוגים .אמנם העולה החדש איננו אצלנו ,כי הוא לא
התבגר עד כדי כך' .מרכז מפא"י ,10.7.1952 ,אמ"ע.2-23-1952-59 ,
העמדה החברתית-כלכלית השמאלית של ראשי חוג 'המעורר' מתגלה בבירור במאמריו של
הלפרן שיידונו בפרק ז להלן .דוגמה נוספת :יוסף מאיר היה האישיות המרכזית במאבק נגד
רפואה פרטית בבתי החולים הציבוריים ונודע בעמדותיו בעד חלוקה שוויונית של משאבי
הבריאות .זה היה ,למשל ,חלק מהרקע לסכסוך בינו ובין ראשי האגפים במשרד הבריאות
ב .1950-ראו מסקנות הוועדה לבירור הסכסוך במשרד הבריאות )חבריה :ר' בורשטיין ,י' גוריון,
מ' גרבובסקי( ,3.7.1950 ,סעיף ג 2 ,א ,אמ"ע .2-932-1948-40 ,ראו עוד דברי מאיר נגד
][204
