Page 309 - הציונות בתוניסיה
P. 309
הציונות המגשימה (291 )1948‑1944
להקמת יחידות ההגנה האלה .אילו נחשף דבר הקמתן של היחידות האלה ודבר
היותן מאומנות בנשק ומחכות ליום פקודה ,היה הדבר מסכן את יהודי תוניסיה
כולה .אך זה היה הפרימט של התפיסה הציונית ,היא האמינה שהיא כולית וטובה
לכל יהודי תוניסיה ,ולא רק לציונים שבהם .בכך הציונות קיבלה עליה הלכה
למעשה את האחריות לכל יהודי תוניסיה.
התנועה הלאומית התוניסאית לנוכח הציונות המגשימה
ההקצנה ביחסם של הלאומנים המוסלמים לציונים
המסקנה מניתוח היחסים בין יהודים לבין מוסלמים בשנים שקדמו למלחמה
הדגישה את הפרגמטיות הפוליטית של הכוחות הלאומיים בתוניסיה .הם מחו
נגד הפעילות הציונית בתוניסיה כחלק מביטויים של הזדהות עם הפלסטינים
בארץ ישראל ,וככל שהקשר בין האירועים בפלסטין למצב בתוניסיה היה מוחשי
יותר כך התחדד המתח ביחסים בין יהודים לבין מוסלמים .עם זה ,המתח לא
הגיע לכלל התפרצות אלימה ולפגיעה ביהודים כפי שאירע בארצות הסמוכות,
בטריפולי במזרח או באוג'דה במערב .הנושא הפלסטיני לא היה עילה מספיקה
לפגוע ביהודים ולערער דו-קיום שנמשך שנים רבות .זאת ועוד ,הבעיה העיקרית
שעניינה את המוסלמים הייתה מערכת היחסים עם הצרפתים .הנושא הפלסטיני
היה יכול להיות רק אמצעי כדי לפגוע בצרפת ולהוכיח לה שאין היא מסוגלת עוד
לשלוט בתוניסיה .נוסף על כך ,הבעיות הפנימיות בתנועה הלאומית המוסלמית
היו רבות .ככלל ,הפעילות הציונית כמעט לא נפגעה בעקבות יחס המוסלמים אל
הציונות.
ואולם השנים שלאחר מלחמת העולם השנייה הביאו להקצנה בעמדתם של
הגורמים הלאומיים בתוניסיה מכמה סיבות .הראשונה ,מעמדה הצבאי של צרפת
נחלש מאוד לאחר המלחמה וכוחה המוסרי הועם בעיני המוסלמים כמו בעיני
היהודים .עובדה זו יכולה הייתה להתפרש לשני כיוונים .מצד אחד ,אפשר היה
לנצל את חולשתה כדי להשיג הישגים על חשבונה .מצד אחר ,היה חשש שבעת
חולשתה דווקא היא לא תהסס לנקוט צעדים קיצוניים דוגמת אירועי מאי 1945
באלג'יריה או דוגמת הגליית ראשי הדסתור ובהם בורגיבה לאחר המלחמה .הסיבה
השנייה להקצנת הגורמים הלאומיים של תוניסיה הייתה עמדתה של צרפת כלפי
הציונות בכלל וכלפי הציונות בתוניסיה בפרט .צרפת תמכה בתנועה הציונית
לאחר מלחמת העולם השנייה 118.היא סייעה להעפלה משטחה ,תמכה בהחלטת
האו"ם על חלוקת ארץ ישראל (כחלק מהמאבק הקולוניאלי שלה בבריטניה)
118נושא היחסים בין יהודים למוסלמים בתוניסיה לאחר מלחמת העולם השנייה לא נחקר גם
לא בידי החוקרים המוסלמים .החומר שפרסם שאנאלוד אינו משמעותי כלל ועיקר .בנושא
יחסה של צרפת לציונות ראו אביטבול ,יהודי צרפת והציונות; זרטל.
