Page 36 - עידן האימפריות
P. 36
34פרק ב
כלכלי שונה ודרך אחרת לאגור תוצרת חקלאית ולהשיג את המכסה השנתית של
המס ,ככל הנראה באמצעות כמות מוגדרת של כסף וזהב שאותה הם התחייבו לשלם
לאימפריה האשורית 1.בממלכות אלה ניכר שגשוג כלכלי גדול ,שהיה תוצאה של
השתלבותן במערך הכלכלי האימפריאלי ,שבמסגרתו עודדה אשור את התפתחותן.
גם הלחץ של הצורך להעלות מס שנתי בשיעור קבוע חייב לשפר ולייעל את מערכי
הייצור המקומיים .סייעה לכך היציבות הביטחונית והמדינית בתקופה הארוכה
המכונה 'השלום האשורי' במהלך המאה הז' לפנה"ס ופתיחת שווקים חדשים ברחבי
האימפריה ,שהפכה לאזור סחר אחד 2.גם אם מטרתם של האשורים הייתה ,בסופו
של דבר ,להרוויח את המרב מממלכות החסות ולרכז לאשור עושר ומוצרי יוקרה3,
הרי מבחינתן של ממלכות אלה היה בכך פוטנציאל גדול של יציבות והתפתחות,
שלא היו אפשריים תחת ההגמוניה של הממלכות הטריטוריאליות הגדולות ששלטו
במרחב עד ראשית השליש האחרון של המאה הח' לפנה"ס ,הכתיבו את סדרי
הכלכלה והמסחר והגבילו במידה רבה את יכולתן של הממלכות הקטנות שבדרום
ארץ-ישראל ובעבר הירדן לפתח את הפוטנציאל שלהן.
הבסיס הכלכלי של ממלכת יהודה ,ממלכה הררית קטנה וענייה ,היה היבול
החקלאי ,ובעיקר הזיתים והענבים ,שעובדו לנוזלים יקרי ערך — שמן זית ויין .ענפי
חקלאות אלה היו חייבים להגביר את התפוקה כדי לשלם גם את הערך הנוסף של
המס לאשור .לשם כך פותחו ככל הנראה שטחי חקלאות שלא נוצלו עד אז ,או
לא נוצלו במרב הפוטנציאל שלהם .אפשר שחלק ניכר מהפיתוח החקלאי נעשה
על המיסוי של הממלכות הווסאליות בידי האימפריה כתמריץ לפיתוח כלכלתן ראו פרנקנשטיין, 1
,1979עמ' ;273שראט ושראט ,1993 ,עמ' ;370 ,366הופקינס ,1997 ,עמ' ;29בדפורד,2005 , 2
עמ' .73-72 3
פינקלשטיין ואוסישקין ,2000 ,עמ' ;602נאמן ,2001 ,עמ' .275על שגשוגה של עקרון בשלטון
אשור ראו גיטין ,1989 ,עמ' ,1995 ;48עמ' ;61פינקלשטיין וזינגר-אביץ ,2001 ,עמ' .253על
התפתחות הנגב בימי 'השלום האשורי' ראו נאמן ,תשמ"ז ב; ,1995עמ' .114-113על הפריחה
באדום ראו נאמן ,1993 ,עמ' ,1995 ;118עמ' ;114קנאוף ,1995 ,עמ' ;98פינקלשטיין,1995 ,
עמ' ;137והשוו גם לפיוויגר והאזר ,2007 ,עמ' .165לעומת זאת ,אילת (תשל"ז ,עמ' )88-87
טען שלא האשורים היו מי שעודדו את המסחר והכלכלה במרחב; ופאוסט ( ;2011תשע"ה; וגם
פאוסט ווייס )2011 ;2005טען שהפריחה היחסית לא הייתה תוצאה של מדיניות אשורית ,כי
אם תוצאה של המסחר עם הפניקים ,שצרכו את כל עודפי התוצרת החקלאית שיוצרה בפנים
הארץ .גם לדעת שלואן ( ,2001עמ' )147-141לא היו האשורים מעוניינים בפיתוח כלכלי של
האזורים שכבשו ,אלא רק במה שהיה אפשר להחרים או למסות .דומה שהבעיה העיקרית
בטיעונים של חוקרים אלה היא היעדר הבחנה מספקת בין הממלכות שנכבשו והפכו לפחוות
לבין ממלכות החסות (הווסאליות) ,שהשתלבו בכלכלה ובסחר של האימפריה האשורית ,ובה
בעת הוטל עליהן עול כבד של מיסים ,מה שאילץ אותן לפתח את כלכלתן ולמקסם את
הפוטנציאל החקלאי-הכלכלי שלהן .נושא זה יידון בהרחבה להלן ,פרק ו ,סעיף .2
על האשורים ורצונם במוצרי יוקרה ראו תדמור ,1975 ,עמ' .37
