Page 149 - הדרך לכט בנובמבר
P. 149

‫עדויות לפני הוועדה בארץ ישראל  ‪147‬‬

‫מאגנס הציג את החלוקה כ'אסון גדול לערבים וליהודים כאחד'‪ .‬הוא טען כי‬
‫החיים באזור יוכלו להתקיים רק על בסיס 'רצון טוב' בין שני העמים‪ ,‬וכי‬
‫במערכת היחסים בין הערבים ליהודים חלה הרעה של ממש מאז שההנהגה‬
‫הציונית קיבלה את תוכנית הקמת המדינה היהודית העצמאית‪ .‬אחרי מאגנס עיגן‬
‫ד"ר משה (מרכוס) ריינר‪ ,‬ששימש שנים ארוכות כמהנדס ראשי במחלקת העבודות‬
‫הציבוריות בממשלת ארץ ישראל‪ ,‬את דבריו של מאגנס בנימוקים כלכליים‬

                        ‫וטכניים‪ ,‬וקבע באורח נחרץ כי החלוקה איננה בת ביצוע‪40.‬‬
‫מאגנס השיב לשאלות שהפנו אליו נציגי אונסקו"פ שעה ארוכה‪ .‬היושב ראש‬
‫הציב קושיות רבות הנוגעות לצדדים החוקתיים היישומיים של התוכנית‪ .‬נוסף‬
‫על כך הוא ביקש לשמוע ממאגנס מהי דעתם של הערבים על תוכניתו‪ .‬מאגנס‪,‬‬
‫שתשובותיו בנושא לא הניחו את דעתם של חברי הוועדה‪ ,‬הודה לבסוף כי גם‬
‫את תוכניתו יצטרכו לכפות על הצדדים‪ ,‬וכי הנחותיו על שיתוף הפעולה שאמור‬
‫לשרור בין היהודים לערבים מתבססות על כך שרבים מהתומכים ברעיונות הדו‪-‬‬
‫קיום עושים זאת בסתר‪ .‬לאחר חקירתו של היושב ראש עבר השרביט לרנד‪ ,‬ובינו‬
‫למאגנס התפתח דיון ארוך‪ .‬אחד הכתבים שנכחו באולם דיווח כי 'בוויכוח זה‬
‫נגעו‪ ,‬אולי בפעם הראשונה בדיונים‪ ,‬בבעיות היסוד של שאלת ארץ ישראל'‪41.‬‬
‫גם רנד הכריח את מאגנס לעסוק בסיכויים העתידיים של שיתוף פעולה יהודי–‬
‫ערבי — אבן הבוחן של המדינה הדו‪-‬לאומית‪ .‬לאחר הספקות שחשף מאגנס‪ ,‬תמה‬
‫רנד על התעקשותו לא לחלק את השטח ולכונן שתי ממשלות נפרדות‪ ,‬ובכך לספק‬
‫את התביעות למדינה עצמאית מחד גיסא‪ ,‬ולמנוע את המבוי הסתום שאליו עלול‬

                           ‫להגיע שלטון משותף גם אליבא דמאגנס‪ ,‬מאידך גיסא‪42.‬‬
‫נקודת תורפה נוספת בתוכניתו של מאגנס לא נעלמה מעיניו של גרנדוס‪:‬‬
‫תקופת המעבר‪ .‬פרק זמן זה‪ ,‬שבו אמורים היו לשלוט הבריטים‪ ,‬הוגדר מלכתחילה‬
‫בידי מאגנס כ'ממושך' וככזה שקצו יגיע רק כאשר המציאות תלמד שהיחסים בין‬
‫הערבים והיהודים מאפשרים ניהול מדינה תקין‪ .‬הנציג מגואטמלה‪ ,‬שראה בכך‬
‫מתן הכשר חוקי של האו"ם להמשך שלטונם של הבריטים בארץ‪ ,‬שאל את מאגנס‬
‫אם לדעתו הערבים והיהודים ייאותו לקבל עליהם את מרות הבריטים כמשגיח‬
‫מוסכם‪ .‬מאגנס השיב כי אינו רשאי לדבר בשם הערבים‪ ,‬אולם לדעתו היהודים‬
‫יקבלו שלטון כזה ברצון‪ .‬את היסוד לקביעה זו ביסס על 'ההערצה הגדולה' שהוא‬

                        ‫ואחרים כמוהו חשים כלפי 'מסורת הליברליזם הבריטית'‪43.‬‬
‫מאגנס ענה על השאלות שהופנו אליו בלי להתחמק‪ ,‬והעריך כי עדותו‬
‫'עוררה רושם עז' והצליחה להעמיד את הפתרון הדו‪-‬לאומי 'בראש מעייניה של‬

                     ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.183–180 ,173–172 ,169‬‬    ‫‪	40‬‬
                                  ‫משמר‪ 5 ,‬ביולי ‪.1947‬‬  ‫‪	41‬‬
                                                       ‫‪4	 2‬‬
‫‪UNSCOP Report, Vol. III, pp. 169–173, 184–187‬‬          ‫‪	43‬‬
                                     ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.175–174‬‬
   144   145   146   147   148   149   150   151   152   153   154