Page 166 - הדרך לכט בנובמבר
P. 166

‫‪  164‬פרק ‪5‬‬

‫להסיט את האש מהבריטים ולחשוף את הוועדה למציאות האמיתית‪ ,‬שלדעתו לא‬
                                                ‫הובאה לפניה משיקולים טקטיים‪104.‬‬

‫לאחר פרק הבהרה זה פנה קאנינגהם לתאר את שתי האוכלוסיות‪ ,‬הערבים‬
‫והיהודים‪ .‬הוא תיאר את הפעולות שנוקט המופתי בעזרת הוועד הערבי העליון‬
‫נגד היישוב היהודי‪ ,‬את העלייה הבלתי לגלית ואת התיאום שהתקיים לדעתו בין‬
‫ה'הגנה' לאצ"ל ולח"י‪ .‬אחרי תיאור המצב הקודר הוא הצביע על הבעיות הקשות‬
‫שעמן מתמודדים הבריטים בניסיון להשליט סדר בארץ‪ .‬היה זה וידוי נדיר מסוגו‪:‬‬
‫אם בתחילת החקירה שאפו הבריטים לנסות להעביר מסר של מצב ביטחון‬
‫סביר ושגרה רגועה‪ ,‬התמונה שתיאר קאנינגהם הייתה היפוכו הגמור‪ .‬להמחשת‬
‫המצב הוא סיפר לוועדה על שוטר בריטי שנורה ושכב פצוע ברחוב‪ ,‬אך אף אחד‬

                                      ‫מהעוברים ושבים לא נקף אצבע לעזור לו‪105.‬‬
‫החלק האחרון בדבריו של הנציב העליון הוקדש לפתרון‪ .‬הוא העריך כי לא‬
‫יהיה פתרון שיתקבל על שני הצדדים‪ ,‬ומנקודת מוצא עגומה זו ניסה להתוות‬
‫קווים כללים להסדר אפשרי‪ .‬הוא הגדיר את נושא העלייה כעיקר הבעיה‪ ,‬וטען‬
‫כי ארץ ישראל לא תוכל לשמש כפתרון בלעדי לבעיית העקורים‪ .‬קאנינגהם‬
‫תיאר את מגמת הלאומיות הצומחת אצל היהודים והערבים‪ ,‬והעריך כי הפתרון‬
‫המבוקש צריך לספק את הדרישות הקוראות לעצמאות וריבונות‪ .‬הוא הוסיף‬
‫נתונים‪ :‬במקרה של חלוקה‪ ,‬מדינה ערבית לא תוכל להתקיים כלכלית בלי עזרה‬
‫מבחוץ; לכל פתרון שיוצע תתגלה התנגדות‪ ,‬ולפיכך תידרש מערכת אכיפה‬
‫רצינית ויעילה; בכל הסדר צריך לדאוג לגורלו של מי שיהיה למיעוט ולהביא‬
‫בחשבון כי בשטח ישנם כוחות חמושים גדולים‪ ,‬שאותם כינה 'צבאות פרטיים'‪.‬‬
‫למקומות הקדושים התייחס הנציב העליון כנושא בעייתי ומורכב‪ .‬הוא הדגיש‬
‫כי הוא מביע את דעתו האישית בלבד והמליץ שהאחריות תהיה בין‪-‬לאומית‪.‬‬
‫לסיום הדגיש קאנינגהם את הצורך הדחוף בפתרון 'מפורט וסופי'‪ ,‬שאחריו‬
‫לא יהיה מקום 'להתמקחות'‪ .‬התדרדרות במצב בארץ‪ ,‬הזהיר‪ ,‬עלולה להביא‬

                                                                   ‫לסכסוך עולמי‪106.‬‬

‫‪ 	104‬את עיקרם של דברי קאנינגהם נגד טענות הציונים כבר קראו חברי אונסקו"פ בתזכיר‬
‫’‪ ,‘Memorandum on Administration of the Palestine Mandate‬שהוגש להם ב‪ 24-‬ביוני‪.‬‬
‫התזכיר השווה בין ההתחייבויות שהוטלו על בריטניה מתוקף המנדט ל'טובת האינטרסים‬
‫של ארץ ישראל כולה'‪ ,‬ובין 'ההתחייבויות המיוחדות' שניתנו להקמת הבית הלאומי לעם‬
‫היהודי‪ .‬על פי המסמך‪ ,‬הפער בין שני סוגי ההתחייבות הלך וגדל בהתמדה‪ .‬המסקנה במסמך‬
‫הייתה שהבריטים אחראים למערכת שאינה יכולה לפעול בשל ניגודי אינטרסים שנוצקו בה‬

                       ‫ובשל העימות הבלתי נמנע בין היהודים לערבים שפרץ בעקבות כך‪.‬‬
‫‪UNA S-609-1, ‘Notes of an Address Given by the High Commissioner of Palestine 	105‬‬
‫‪to the Chairman and Delegates on UNSCOP at an Informal Meeting at Government‬‬

                                                        ‫’‪House on Thursday 17th July 1947‬‬
                                                                                         ‫‪ 	106‬שם‪.‬‬
   161   162   163   164   165   166   167   168   169   170   171