Page 338 - הדרך לכט בנובמבר
P. 338

‫‪  336‬אחרית דבר‬

‫תוכניתו המדינית השנייה של ברנדוט פורסמה לאחר הירצחו בידי אנשי לח"י‬
‫בירושלים ב‪ 17-‬בספטמבר ‪ .1948‬בתוכנית הוכנסו שינויים שנבעו מהביקורת‬
‫שנמתחה על התוכנית הראשונה‪ ,‬ובראשם ביטול המרכיב הקונפדרטיבי (שכפה‬
‫אחדות כלכלית) והחזרת ההצעה לבינאום ירושלים‪ .‬בהתוויית הגבולות‪ ,‬לעומת‬
‫זאת‪ ,‬לא נעשו שינויים והם נותרו כפי שהיו בתוכנית הראשונה‪ .‬תוכנית ברנדוט‬

        ‫השנייה שיקפה את גישת ההיפרדות המלאה וסיפוח הערבים לעבר הירדן‪.‬‬
‫עצרת האו"ם השלישית‪ ,‬שהתכנסה בפריז בספטמבר ‪ ,1948‬דנה בתוכנית‬
‫ברנדוט‪ ,‬אולם אף על פי שהבריטים והאמריקנים היו מעורבים בהכנתה וביקשו‬
‫תחילה לאמצה‪ ,‬הדיון נקלע למבוי סתום‪ .‬לאחר שהקרבות שוב התחדשו (ביוזמת‬
‫ישראל)‪ ,‬קיבלה מועצת הביטחון ב‪ 16-‬בנובמבר ‪ 1948‬החלטה שתחייב את‬
‫הצדדים להגיע לשביתת נשק בכל גזרות הלחימה‪ .‬באנץ'‪ ,‬שהחליף את ברנדוט‬
‫וירש את סמכויות המתווך‪ ,‬הוביל את שיחות שביתת הנשק יחד עם הצוות שעבד‬
‫עמו מאז אונסקו"פ‪ .‬הוא ויתר מראש על היומרה לפתור את הסכסוך והשאיר‬
‫אותה 'לוועדת הפיוס'‪ ,‬שעל הקמתה החליטה עצרת האו"ם בדצמבר ‪ .1948‬ועדה‬
‫זו נועדה להחליף את מוסד המתווך וליישב באופן סופי את המחלוקות בין ישראל‬
‫לערבים‪ .‬כך הצליח באנץ' לסיים את המלחמה בשלבים באמצעות הסכמי שביתת‬
‫נשק‪ .‬הסכם שביתת הנשק הראשון נחתם בין ישראל למצרים בפברואר ‪.1949‬‬
‫אחריו נחתמו הסכמים בין ישראל ללבנון ולירדן‪ ,‬וביולי ‪ 1949‬נחתם הסכם שביתת‬
‫הנשק בין ישראל לסוריה‪ .‬בניגוד לברנדוט‪ ,‬באנץ' ובוגרי אונסקו"פ האחרים כבר‬
‫לא ביקשו ליישם תוכניות חדשות‪ ,‬ו'הקו הירוק' ששרטטו שיקף במידה רבה את‬
‫תמונת המצב של תוצאת הקרבות בסוף המלחמה‪ .‬לאחר אונסקו"פ הם נוכחו‬
‫לדעת כי בכל הנוגע לארץ ישראל האו"ם חסר שיניים‪ ,‬ותוכניותיו המורכבות שלא‬
‫נשענו על המציאות בשטח לא יושמו‪ .‬האו"ם הכיר בגבולות החדשים‪ ,‬וב‪ 11-‬במאי‬
‫‪ 1949‬ישראל התקבלה לארגון כחברה מן המניין — צעד שציין ברכה על המוגמר‪.‬‬
‫שטח מדינת ישראל בעקבות הסכמי שביתת הנשק היה גדול בכ‪ 7,000-‬קמ"ר‬
‫מהשטח שיועד לה בתוכנית החלוקה של האו"ם‪ ,‬וכלל גם את הגליל המערבי‬
‫ושטחים נוספים שיועדו למדינה הערבית‪ .‬יהודה והשומרון סופחו לירדן‪ ,‬ורצועת‬

                 ‫עזה הוחזקה בידי מצרים‪ .‬העיר ירושלים חולקה בין ישראל לירדן‪.‬‬
‫מה שנשאר מהמלצות הרוב של אונסקו"פ היה מדינה יהודית‪ ,‬אבל לא מדינה‬
‫ערבית; ירושלים חצויה ולא בין‪-‬לאומית; וחלוקה מוחלטת ללא כל אחדות כלכלית‪.‬‬
‫מנקודת מבטם של חברי אונסקו"פ אפשר לראות בנקל דמיון רב בין התוצאות‬
‫הסופיות של מלחמת העצמאות ובין ראיית הדברים הפסימית אך הריאלית של‬
‫יושב ראש אונסקו"פ‪ ,‬סנדסטרום‪ :‬סיפוח השטח הערבי לעבר הירדן‪ ,‬חלוקה ללא‬
‫איחוד כלכלי‪ ,‬והיהודים כגורם שיכול להוציא לפועל את התוכנית גם במקרה‬
‫של קטסטרופה — שאכן הגיעה‪ .‬העוגן של התוכנית — הקמתה של מדינה יהודית‬
‫בארץ ישראל — התממש בתהליך שיצא משליטת האו"ם והפך למלחמה עקובה‬
   333   334   335   336   337   338   339   340   341   342   343