Page 23 - etmol_133

‫עליה‬ ‫לחצות מיד לאחר הפיצוץ‪ .‬הם חצו את הנהר רכובים על‬
‫גבי סוסים‪ ,‬ומעבר לנהר קידמה אותם יחידה קנדית‪,‬‬
‫בפירנצה הצטרף דניאל ל״בית החלוץ״‪ ,‬ואף נבחר לאחד‬
‫ממזכירי קבוצת ״החלוץ״ שעלתה ארצה לפני פסח )במרץ‬ ‫שחייליה קיבלו אותם וסייעו להם‪.‬‬
‫‪ .(1945‬המשפחה נשארה במילנו‪ ,‬האב המשיך בפעילותו‬ ‫דניאל ואביו המשיכו דרומה‪ .‬האב התייצב לשירות‬
‫הציונית‪ ,‬ומאוחר יותר החלו לעלות לארץ־ישראל‪ .‬עד‬ ‫ממשלת איטליה התופשית‪ ,‬ומונה ליועץ משפטי של כמה‬
‫‪ 1956‬כבר היו כל בני המשפחה בארץ־ישראל‪ .‬קבוצת‬ ‫ממשרדיה‪ .‬בבארי‪ ,‬במשרדו של הרב אפרים א‪ .‬אורבך‪,‬‬
‫״החלוץ״ ודניאל בתוכה הלכה לקיבוץ שדה־אליהו‪,‬‬ ‫ששימש כרב הצבאי הראשי של החיילים הארץ־ישראליים‪,‬‬
‫מיסודו של הפועל המזרחי‪ ,‬ומשם לגרעין של ״בני‬ ‫פגש דניאל במאי ‪ 1944‬את אנצו סרני‪ ,‬שהיה עסוק אז‪ ,‬ערב‬
‫עקיבא״ שהכשיר את עצמו בכפר הרוא״ה להתיישבות‪ .‬ב־‬ ‫צניחתו‪ ,‬באירגון עלייה ב׳‪ .‬הוא הציע לדניאל סרטיפיקט‪,‬‬
‫‪ 1947‬ירדה הקבוצה לנגב במסגרת ‪ 11‬הנקודות שעלו על‬ ‫מפני שאביו ליאונה ״הוא היהודי האיטלקי שמגיע לו‬
‫הקרקע‪ ,‬והקימו את תקומה‪ .‬משם נשלח דניאל להדריך‬ ‫הסרטיפיקט הראשון״‪ .‬אנצו‪ ,‬שאף הוא היה בן למשפחה‬
‫בקבוצת יבנה את הקבוצה הראשונה של הילדים שנולדו‬ ‫יהודית־איטלקית ידועה‪ ,‬הכיר היטב את משפחת קארפי‪.‬‬
‫בקיבוץ הדתי והיו אז בני מצווה‪ .‬שם הכיר דניאל את‬ ‫אולם האב לא התיר לדניאל לעלות לארץ לפני שיחזרו‬
‫יהודית לבית טרייטל‪ ,‬ילידת אודהורוד שבצ׳כוסלובקיה‪,‬‬ ‫וימצאו את האם והאחיות‪ .‬מכתב ברוח זו נשלח אל סרני‪,‬‬
‫בליווי הצעתו של ליאונה קארפי לליכוד כל הכוחות‬
‫שנותרה יחידה מכל משפחתה‪ ,‬משפחת דבנים ידועה‪.‬‬ ‫הציוניים — לרבות הרוויזיוניסטים — לתנועה לאומית‬
‫עם פרוץ מלחמת השחרור התגייס דניאל לחטיבת‬ ‫עברית אחת‪ .‬על כך ענה אנצו שהרוויזיוניזם נכשל‪ ,‬ואין‬
‫״גבעתי״‪ ,‬לחם בנגב כחייל רגלי‪ ,‬אחר כך הועבר לחטיבת‬ ‫כוחות חיים ופעילים בתנועה הציונית פרט לאלה שמצאו‬
‫ירושלים‪ ,‬שם מונה לסגן מפקד נוטר־דם‪ ,‬והוצב גם בהר־‬ ‫בבן־גוריון את מנהיגם‪ .‬אנצו סיים את מכתבו בהתנצלות על‬
‫ציון‪ .‬כעבור זמן נשלח לקורס קצינים‪ ,‬ואחרי המלחמה יצא‬ ‫שאינו ארוך ומפורט דיו‪ ,‬מפני ש״ח‪ma sono 1‬‬
‫‪partenze‬״ )אני כבר בשלבי פרידה(‪ ,‬כלומר — ערב‬
‫לקורס קציני תותחנים‪ ,‬כאביו‪.‬‬
‫את לימודיו עשה דניאל באוניברסיטה העברית‪ .‬הוא למד‬ ‫צניחתו‪ ,‬אליה יצא כעבור שמונה ימים‪ ,‬ולא שב‪.‬‬
‫היסטוריה של עם ישראל‪ ,‬תנ״ך וספרות עברית‪ .‬ב־‪1967‬‬ ‫ביוני ‪ 1944‬הגיעו דניאל ואביו לרומא מיד לאחר‬
‫סיים דניאל את עבודת הדוקטורט על היהודים בפדואה‬ ‫שחרורה‪ .‬שם התרחשה פגישה נוספת‪ :‬רבה הראשי של‬
‫בתקופת הרנסנס‪ ,‬בהנחיית יצחק בער‪ ,‬ישראל הלפרין‬ ‫רומא‪ ,‬ישראלה צולי )ישראל צולר(‪ ,‬פוטר מיד לאחר‬
‫וחיים ביינארט‪ .‬ב־‪ 1962‬נענה להצעתו של שלמה סימונסון‬ ‫השחרור‪ ,‬לאחר שהואשם שעם בוא הגרמנים נטש את צאן‬
‫והחל ללמד באוניברסיטת תל אביב‪ .‬ב־‪ 1972‬מונה לדיקאן‬ ‫מרעיתו והתחבא בוותיקן‪ .‬באזני ליאונה קארפי‪ ,‬ובנוכחות‬
‫הפקולטה למדעי הרוח‪ ,‬וב־‪ 1975‬הופקד על הקתדרה‬ ‫דניאל‪ ,‬סיפר שהחליט לעזוב את הקהילה ולהתחבא‬
‫לחקר השואה‪ .‬מ־‪ 1988‬היה ראש החוג להיסטוריה של עם‬ ‫בוותיקן עם כניסתם של הגרמנים לרומא‪ ,‬שכן כיהודי‬
‫ישראל‪ ,‬חוג בו לימד ‪ 32‬שנה‪ ,‬עוד מן הימים שבהם היתה‬ ‫פולני ידע שהם לא יחוסו על איש‪ ,‬ואילו ליהדות איטליה‬
‫לא היה מושג על מהותו ומטרותיו של הנאציזם‪ .‬זמן לא‬
‫האוניברסיטה באבו־כביר‪.‬‬
‫במשך שנות עבודתו היה פרופסור אורח במוסדות‬ ‫רב אחרי כן התנצר הרב‪.‬‬
‫אקדמיים שונים בחוץ לארץ‪ .‬התנסות מיוחדת מבחינתו‬ ‫דניאל מצא עבודה כסבל ביחידת מפות של הצבא‬
‫היתה ההוראה באוניברסיטה בוותיקן‪ :‬הוא היה היהודי‬ ‫ברומא‪ ,‬תמורת מרק‪ ,‬לחם ושכר זעום‪ .‬כאשר נודע על‬
‫הראשון שהוזמן לפתוח שם מגמה ללימודי יהדות וללמד‬ ‫שחרור פירנצה באוגוסט‪ ,‬יצאו האב והבן לדרך חזרה‪,‬‬
‫בה‪ .‬דניאל גם כיהן מספר פעמים בראש המכון לחקר‬ ‫לחפש את האם והאחיות שניצלו‪ .‬כשחזרו נודע להם שליד‬
‫הציונות‪ .‬בין שאר תפקידיו הוא היה ראש בית הספד‬ ‫עיר מוצאה של המשפחה‪ ,‬קארפי‪ ,‬הקימו הגרמנים את‬
‫למדעי היהדות‪ ,‬חבר ויושב ראש של מכוני מחקר וועדות‬ ‫מחנה המעבר פוסולי די־קארפי שדרכו נשלחו לאושוויץ‬
‫שונות‪ ,‬באוניברסיטת תל־אביב ומחוצה לה‪ .‬על ספריו‬
‫ומחקריו‪ ,‬זכה פעמיים בפרסים‪ ,‬ובשני עיטורי כבוד של‬ ‫רוב היהודים מאיטליה‪.‬‬

‫הרפובליקה האיטלקית‪,‬‬ ‫קטע מהתקרה המצויירת בבית משפחת קארפי בצ׳נטו‬

‫‪23‬‬