Page 3 - ETMOL_119

‫ז׳בוטינסקי מציע‪:‬‬

‫זאגדבוסינטקי‪m‬נו‪0‬ו!ול)‪1‬‬

‫ריעוובז מאת מרסל ינקו‬

‫תוכניות לשלטון יהודי־ערבי משותף בארץ בתקופת המנדט‬

‫מ א ת יוסף גורני‬

‫כנסת ישראל בשנת ‪ ,1918‬ובו נדונו תביעותיה של התנועה‬ ‫הראשון בין המנהיגים הציוניים אחרי מלחמת העולם‬
‫הציונית לוועידת חשלום‪ .‬עם זאת‪ ,‬כבר בחיבור זה עמד‬ ‫הראשונה‪ ,‬אשר הגה את הרעיון בדבר משטר פדרטיבי‬
‫ז׳בוטינסקי על כך‪ ,‬כי על־פי ׳הצהרת בלפור׳ ובהכרה‬ ‫יהודי־ערבי בארץ־ישראל‪ ,‬היה זאב ז׳בוטינסקי‪ ,‬שהבין כי‬
‫בין־לאומית נקבע‪ ,‬כי ארץ־ישראל תהיה לביתו הלאומי של‬ ‫לנוכח המצב הסבוך בארץ־ישראל והתגברות קולות הביקורת‬
‫העם היהודי‪ .‬ולפיכך ״הארץ אינה יכולה עוד להיחשב כמי‬ ‫נגד ׳הצהרת בלפור‪ ,‬בייחוד בקרב החוגים הבריטיים‪ ,‬מוטל‬
‫ששייכת לתושביה בפועל בלבד‪ .‬יש לראות אותה כרכוש‬ ‫על ההנהגה הציונית להציע תכנית בעלת דמיון ורוחב־לב‬
‫משותף של שני יסודות‪ :‬האחד ‪ -‬התושבים הנוכחיים‪ ,‬בני‬
‫דתות ואמונות שונות‪ ,‬בערך ‪ 700‬אלף; האחר ‪ -‬העם היהודי‪,‬‬ ‫להסדר היחסים בין יהודים לערבים בארץ־ישראל‪.‬‬
‫אשר ארץ־ישראל תהיה לביתו‪ ,‬המפוזר בעולם‪ ,‬בערך ‪12‬‬ ‫בשנת ‪ ,1918‬ערב ועידת השלום בפריס‪ ,‬חיבר ז׳בוטינסקי‬
‫מסמך ארוך‪ ,‬בן למעלה ממאה עמודים‪ ,‬אשר נועד‪ ,‬כנראה‪,‬‬
‫מיליון״‪.‬‬ ‫להיות מוגש לחברי הוועידה‪ .‬חיבורו של ז׳בוטינסקי מתאפיין‬
‫בגישתו המדינית המאוזנת‪ .‬בתחילת הפרק‪ ,‬הדן במשטר‬
‫עיקרי התוכנית‬ ‫הרצוי בעתיד‪ ,‬התייחס אל מטרותיה ארוכות הטווח של‬
‫הציונות‪ .‬הוא דחה בתוקף שתי דעות שונות ומנוגדות‬
‫ואלה היו עיקרי תכניתו של ז׳בוטינסקי‪:‬‬ ‫המהלכות‪ ,‬לדבריו‪ ,‬בין אויביה ובין ידידיה של הציונות‪.‬‬
‫)א( השלטון המנדטורי ‪ -‬האחריות לביטחון ולניהול‬ ‫מקצתם‪ ,‬משוכנעים לדבריו‪ ,‬כי הציונות תובעת להקים‬
‫החיים התקינים בארץ־ישראל תימסר במנדט למעצמה‬ ‫לאלתר מדינה יהודית בארץ־ישראל ‪ -‬וזה כמובן לא נכון‪.‬‬
‫ידידותית‪ ,‬אשר תיטול על עצמה‪ ,‬את החובה לסייע לבניינו‬
‫האחרים מיטלטלים אל הקצה הנגדי וטוענים‪ ,‬כי על הציונות‬
‫של הבית הלאומי היהודי‪.‬‬
‫)ב( זכויות העמים ‪ -‬תחת השגחה זו‪ ,‬תפקיד ״בניינה‬ ‫להסתפק בכך‪ ,‬שבחוקה שתינתן בעתיד לתושבי ארץ־ישראל‬
‫מחדש של הארץ יימסר בלעדית לשני היסודות הנוגעים‬ ‫יצויין‪ ,‬כי ליהודים הזכות להגירה ולהתיישבות בה‪ .‬לדעתו‪,‬‬
‫בדבר במישרין‪ :‬העם היהודי‪ ,‬מצד אחד‪ ,‬והאוכלוסייה‬ ‫שתי הגישות מוטעות; המדינה היהודית היא עדיין בבחינת‬
‫המקומית הקיימת בפועל״‪ .‬כלומר‪ ,‬ז׳בוטינסקי הבחין בין‬ ‫רעיון בוסר שאין אפילו טעם לדון בו‪ .‬אבל גם הדעה האחרת‪,‬‬
‫הישות הלאומית היהודית לבין האוכלוסייה המקומית‪,‬‬ ‫בדבר הסתפקות בזכות ההגירה‪ ,‬אינה אלא פרי דמיון‪ ,‬שאינה‬
‫הלא־יהודית‪ ,‬שאין לה הגדרה לאומית אחידה‪ .‬לפיכך יש‬ ‫ראויה למחשבה‪ .‬במקום שתי השקפות אלה הציע ז׳בוטינסקי‬
‫בהצעתו שתי אמות מידה לייצוג הדמוקרטי‪ .‬האחת ‪-‬‬ ‫תכנית התיישבות יהודית בקנה־מידה גדול‪ ,‬ותיכנון כלכלתה‬
‫החוץ־טריטוריאלית‪ ,‬המייצגת את העם היהודי המפוזר‬
‫בעולם באמצעות ההסתדרות הציונית‪ ,‬שגם יהודים אשר‬ ‫של הארץ על כל ממדיה‪ :‬החקלאות‪ ,‬אוצרות הטבע‪ ,‬התעשייה‬
‫אינם ציונים‪ ,‬אבל תומכים ברעיון יישובם של יהודים‬ ‫והתחבורה‪ ,‬כדי שתהיה מסוגלת לקלוט את ההמונים שיבואו‬
‫בארץ־ישראל‪ ,‬יוכלו להשתתף בה‪ .‬והאחרת ‪-‬‬
‫הטריטוריאלית‪ ,‬המייצגת את האוכלוסייה המקומית‪ ,‬שאינה‬ ‫אליה‪ ,‬וכן תביא רווחה לכל תושבי הארץ‪.‬‬
‫את דחיית רעיון המדינה היהודית‪ ,‬אולם לא את ביטולו‪,‬‬
‫אין לייחס רק לכוונתו של ז׳בוטינסקי להרגיע את מתנגדי‬
‫הציונות‪ .‬השקפה דרמה הוא הביע בפומבי במושב השני של‬