Page 6 - ETMOL_119
P. 6

‫תעממת‬
                                                                            ‫המוחץ‬

                                                                                ‫נתי־המוחץ ‪-‬‬
                                                                            ‫להנאה‪ ,‬בילוי וקיום‬

                                                                                    ‫מצווח הדח‬

                                                                            ‫מאת שבתאי זכריה‬

‫לדברי יעקב יהושע‪ ,‬לא היה זה‬          ‫מבנה מתקופת הממלוכים‪ .‬אחרי‬             ‫בתי־המרחץ הערביים בירושלים‬
‫מקרה ששני בתי־המרחץ‪ ,‬נבנו ב״שוק‬      ‫מלחמת ״ששת הימים״‪ ,‬נסגר ״חמאם‬
‫אל כתנין״)שוק הכותנה(‪ ,‬כיוון שהיה‬    ‫אל שיפא״ ואילו ״חמאם אל עין״‪ ,‬היה‬      ‫העתיקה תפשו מקום נכבד בהווי‬
‫זה אחד השווקים שהמה סוחרים‬                                                  ‫היישוב הערבי והיהודי כאחד‪ .‬אליהם‬
‫ורוכלים עוד מימי הביניים‪ .‬לבתי מרחץ‬                 ‫בשימוש עד שנות ה־‪.80‬‬    ‫הלכו היהודים בערבי שבת חג ומועד‪,‬‬
‫אלה היו סרים סוחרים ורוכלים שבאו‬     ‫בית־המרחץ היחידי שנותר כיום‬            ‫חתנים וכלות בערב כלולותיהם‪ ,‬נשים‬
‫לירושלים ממרחקים‪ ,‬כשהם עייפים‬        ‫בעיר־העתיקה הוא ״חמאם סיתנה‬            ‫לטבול במקוה טהרה וגברים חרדים‪,‬‬
‫ומאובקים מאבק הדרך וכאן‪ ,‬במימי‬
‫המרחצאות‪ ,‬הסירו מעליהם את האבק‪,‬‬      ‫מרים״ הנמצא ליד החומה המזרחית של‬                    ‫ביקרו שם כדי לטבול כדין‪.‬‬
‫הפיגו את עייפותם והתרעננו מעמל‬                  ‫העיר‪ ,‬קרוב ל׳שער האריות׳‪.‬‬   ‫לפי דבריו של חוקר ירושלים יעקב‬
‫הדרך‪ .‬לאחר שפסק שלטונם של‬                                                   ‫יהושע בספרו ״ירושלים של תמול׳׳‪ ,‬היו‬
‫הממלוכים בירושלים‪ ,‬והשוק התרוקן‬      ‫איטה ילין‪ ,‬אשתו של דוד ילין מבני‬       ‫בתחילת המאה ארבעה בתי מרחץ בעיר‬
‫מסוחרים‪ ,‬שימשו בתי־המרחץ את‬          ‫ירושלים‪ ,‬כותבת בספר זכרונותיה על‬       ‫העתיקה‪ :‬״חמאם אל עין״ )מרחץ‬
‫האוכלוסיה הערבית והיהודית בעיר‪.‬‬      ‫סוף המאה הקודמת על בתי־המרחצאות‬
                                     ‫התורכיים שהיו בעיר העתיקה בזמנה‪.‬‬       ‫המעין(‪ ,‬״חמאם אל שיפא״ )מרחץ‬
‫כפי שנמסר‪ ,‬הגיעו המים ל״חמאם‬         ‫כולם היו בהכשר הרבנים‪ .‬בתי־המרחץ‬       ‫השפע ‪ -‬הבריאות(‪ ,‬״חמאם אל בטראק״‬
‫אל עין״ באקוודוקטים )מעבירי מים(‬     ‫היו סגורים על מסגר‪ ,‬והמפתח היה‬         ‫)מרחץ הפטריארך( שברחוב הנוצרים‬
‫מ״בריכות שלמה״‪ .‬בריכות אלו היו גם‬    ‫בידיה של אשה ספרדיה‪ ,‬שהיתה‬             ‫ו״המאם סיתנה מרים״)בית המרחץ של‬
‫מקור המים ל״סבילים״)שקתות המים(‪,‬‬
‫העומדים עד היום במקומות שונים‬                ‫המשגיחה ושומרת על המקום‪.‬‬                               ‫גבירתנו מרים(‪.‬‬
‫בעיר־העתיקה‪ .‬בשנים האחרונות‬          ‫ההיסטוריון הערבי מימי הביניים‪,‬‬         ‫״חמאם אל עין״‪ ,‬ניצב בכניסה ל״שוק‬
‫לפעילותו של המרחץ‪ ,‬סופקו המים‬        ‫מוג׳יר א־דין‪ ,‬כותב כי את ״חמאם אל‬
                                     ‫עין״ הקים האמיר הממלוכי תנכז במאה‬      ‫הכותנה״‪ ,‬שהיה מכונה בפי יהודי‬
                                     ‫ה־‪ .14‬אותו אמיר בנה גם את בנין‬         ‫ירושלים ה״חנויות״‪ .‬מרחץ זה עמד‬
                                     ‫״המחכמה״ )בית־הספר( הסמוך ל״שער‬        ‫בדרך בואכה הכותל המערבי מכיוון‬
                                                                            ‫שער שכם‪ .‬המרחץ ״חמאם אל שיפא״‪,‬‬
                                                                  ‫השלשלת״‪.‬‬  ‫היה קיים באמצע ״שוק הכותנה״ שהוא‬
   1   2   3   4   5   6   7   8   9   10   11